יין ואוכל מישראל

אחת לחודש אני לוקח פסק זמן ועולה לגיחה קצרה בתמרת. שם, בחסותו של מיכאל ראב, קבוצה של חובבי יין קופצים לביקור בחו"ל. כל חודש נבחר לו יעד חדש, עימו אנו זוכים לטעום מעט מפרי ידיהם של ייננים מוכשרים, ומשנות בציר מעולות.

לאחר ביקורינו הקודמים בברולו ובשטונאף דה פאף, הפעם נבחר יעד מכובד לא פחות – ברונלו האיטלקי (ובשמו המלא ברונלו דה מונטלצינו). יין הברונלו מגיע מכרמים באזור העיירה מונלצינו אשר שוכנת באזור קיאנטי המפורסם. באזור גידול זה שולט ביד רמה זן הסנג'יובזה, וברונלו אשר נחשב לכוכב האזור מיוצר מ – 100% סנג'יובזה. החל מ – 1980 קיבל יין הברונלו דירוג DOCG. תוכלו לקרוא על הטעימה גם בבלוג של ליאור

כהרגלנו, נפתחה הטעימה עם קאווה איכותית וטעימה אשר לבטח תכניס כל אחד לאווירה טובה. מיכאל אשר תמיד יודע לרגש אותנו, הוסיף טויסט לעלילה בתצורה של סופר טוסקן אחד וקיאנטי קלאסיקו אחד אשר הכניסו אותנו שלב אחד עמוק יותר לכיוון יינות הברונלו. לבסוף הגיעו 4 יינות ברונלו, אשר ללא ספק היו כוכבי הערב. גם הפעם ליוותה את הטעימה ארוחה נהדרת (מבטיח לתעד בפעם הבאה).

עכשיו ניגש לטעימה עצמה:

Vallformosa Chantal Brut Rose – זוהי הקאווה השניה שאני טועם מהייצרן הזה, בפעם הקודמת זה היה הברוט הרגיל שלהם. גם בפעם הקודמת וגם כעת מדובר בקאווה מצויינת שתענוג ללגום. עם 70% גרנאש 30% מנאסטרל יש לקאווה הזו צבע שנע בין דובדבן בהיר לאפרסק. האף פרחוני ונעים מאוד, בפה פרי אדום קליל, בעיקר תות, ומעט מעט אשכלית. יופי של דרך להתחיל.

עכשיו משנכנסנו לאוירה הגיע הזמן להתקדם לסופר טוסקן והקיאנטי קלאסיקו. סופר טוסקן נחשבים אותם יינות אשר אינם עומדים בקריטריונים של חוקי האזור, אך נועדו להתחרות בבלנדים הבורדולזים.

Castello Banfi Cum Laude 2005 – ליין הזה יש צבע שנע בין בורדו לסגול עם אף בניחוח פטל, שזיף ומעט תבלין. הפה מתחיל עם פרי מרוכז וטאנינים כמעט מתוקים, כאשר מורגשים דובדבן ושזיף מיובש עם חמיצות טובה. הסיומת בינונית עם חמיצות לא רעה בכלל, אך האף די קצר, קצר מדיי.

Castello di Brolio 1999 – את היין הזה לא כל כך הבנתי. ליאור טוען שאני פשוט לא כל כך מכיר את הסגנון של קיאנטי קלאסיקו (שזה די נכון) ושהין הזה מצויין. בפועל הרגשתי שאני טועם יין די אנמי הן באף והן בפה.

יין בצבע בורדו עם גוון חום. האף כמעט ולא קיים, סוג של פרי אדום מוחלש מאוד. בפה אוכמניות עם גוון מעט ירוק וטבק. גוף בינוני וטאנינים חלשים בסיומת.

ועכשיו למופע המרכזי שלמענו התכנסנו – 4 יינות ברונלו.

Col D'orcia 1998 – צבע בורדו חום. האף מציג פרי אדום ולצידו פלפל ואלי גם קצת קינמון (לגבי האחרון אני לא בטוח). בפה גוף בינוני מלא עם חמיצות פשוט מצויינת (בעיקר חמוציות) וטאנינים נעימים. בגל השני של הטעמים יש שילוב של טבק ושוקולד.

IL Poggione Reserva 1997 – זה בעיני יין כבר יותר מעניין ומורכב מכל אלו שקדמו לו. גם ליין זה צבע בורדו עם שולים חומים. ביין הזה כבר מצטרפים להם המשקעים. האף מציג דובדבן לצד ניחוחות עור וטבק עם עוצמה טובה שנמשכת. בפה פרי אדום מרוכז עם תסיסה עדינה מאוד. לאחר כמה דקות היין מתחיל להיפתח ומציג טעמי פטל, חמוציות וליקריץ (אולי גם מנטה). ליין גוף מלא וסיומת ארוכה. יופי של יין.

Castello Banfi 1997 – צבע אדום קטיפה עם גוון חום. האף מתחיל מסריח עם רמזים לאקליפטוס. בפה מורגש גוף מלא עם פרי מרוכז, סוג של שזיף הגובל בריבתיות, וטאנינים בינונים. הסיומת גם כן דיי ארוכה. בגל השני מציג האף דובדבן וקפה, והפה מציג שוקולד וטבק.

Pian Delle Vigne 1997 – הצבע זהה ליין הקודם, אדום קטיפה עם גוונים חומים. באף בעיקר ניחוח קפה ובפה גוף מלא המלווה בטאנין חזק מאוד עם טעמי קפה וחמיצות עדינה. פה כבר מדובר ביין שתופס את הפה וממלא אותו. בגל השני  האף נחשף לניחוח מנטה ושזיף לצד טעמי שזיף מיובש. יין נהדר.

לסיכום – מדובר באזור אשר מייצר יינות מענינים מאוד, ששוה לשים אליהם לב. אני יכול לומר שפחות התחברתי לסגנון הזה, לעומת הברולו והשאטונאף (האהוב עלי ביותר). אך שווה להתנסות בו מידי פעם בטעימות כגון זו.