יין ואוכל מישראל

ביום חמישי התכנס לו שוב הפורום של שרון ואסף, כאשר הפעם נושא הטעימה היה "ממסכים קלאסים".

למי שטרם נתקל במונח "ממסך", מדובר בדרך בה בחרה האקדמיה לתרגם את המילה "בלנד". בלנד הינו יין אשר מורכב משני זנים או יותר. הממסכים אותם טעמנו היו בסגנון עולם ישן, או לפחות ממדינות עולם ישן.

לטעימה זו הגעתי לאחר מחלה. על אף שקיוויתי שאוכל גם הפעם לספק רשמי טעימה, התברר לי לאחר כוס היין השניה, שהניחוחות אותם אני מריח והטעמים אותם אני טועם ,הינם שונים מאלו אשר מריחים וטועמים שאר חברי לשולחן. החלטתי להכניס את העט לתיק ולהנות מהיינות והפעם לא כבלוגר. מכיוון שהטעימה היתה עיוורת, לאחר מעשה ישנם שני דברים עליהם אכתוב בכל זאת.

יין ב – 490 ש"ח – לא כל יום נקראת לדרכנו ההזדמנות לטעום יין שמחירו 490 ש"ח. הפעם טעמנו לא פחות משנים כאלו, ועוד שנים עם הבדל דיי מהותי. הראשון מבין השנים היה Chateau Magdelaine 1999, יין בורדולזי בדרוג גרנד קרו מהגדה הימנית. היקב שייך למשפחת מואיז שבבעלותה עוד מספר יקבים בבורדו, ובינהם יקב אחד קטן ששמו Petrus. הפעם הצטרף לטעימה אורח חשוב, אשר לרוב מארח אותנו בטעימות שהוא מארגן – מיכאל ראב. מיכאל היה נדיב מאוד וחלק עימנו בקבוק של אלכסנדר הגדול גרנד רזרב 2004.

מצד אחד יצירה בורדולאזית קלאסית, עם איזון וטעמים שלא מותירים מקום לבלבול בנוגע למקור היין. יין אשר מראה כמה נפלא זן המרלו יכול להיות כאשר יודעים לעבוד עימו. מצד שני יין עולם חדש הכי מוחצן שרק אפשר, הרבה פרי מרוכז, הרבה עץ והרבה הרבה עוצמה. עדין לא הכי מאוזן ובעיקר פרוע. אני חושב שמרבית יושבי השולחן נהנו מאוד משני העולמות וזה מה שיפה בעיני בעולם היין, אותו חומר גלם (בערך) אשר מניב תוצר כל כך שונה.

Oremus Tokaji Aszú 5 Puttonyos 1975 -  זו הפעם הראשונה שאני שותה יין שיוצר לפני שנולדתי. היין אשר עשוי מזן הטוקאי ההונגרי, הינו אחד מיינות הקינוח המפורסמים שבעולם. הוא נחשב לאחד מהיינות בעלי יכולת ההתיישנות הטובה ביותר, ויש לו דרוג אשר נקרה פוטוניוס אשר מציין את כמות סלי הענבים אשר היו את הבסיס להכנת היין. רשמי טעימה אין לי, אך דבר אחד אני בהחלט יכול לאמר על היין הזה – הוא מעולה!

אני לא מכיר מישהו שטעם יין טוקאי ולא אהב אותו מאוד, ולמי שטרם טעם אני ממליץ בחום לקנח איתו מתישהו באיזו מסעדה טובה, זו פשוט חוויה שאסור לפספס.

מצפה לטעימה הבאה…

כחלק מארוע בלוגרים מתחום הקולינריה, זכינו להשתתף בסדנת בישול בניצוחו של השף חיים סלומון. פוסט זה הינו המשך לפוסט על סדנת טעימת שמן זית.

את הסדנה התחלנו כאשר כל משתתף קיבל חוברת קטנה ובה המתכונים אשר אנו עתידים לבשל. כוס יין ראשונה נמזגה והתחלנו את התהליך. חיים מעביר סדנה מלאת אופי ודאג שמשתתפי הסדנה יקחו חלק פעיל בתהליך הבישול.

כל פעם נקרא משתתף אחר וקיבל הנחיות מהשף, ובמקביל קיבל הקהל הסברים על המנה וכן טיפים חשובים בנושא. אני לא הבשלן הכי גדול, וזוהי סדנת הבישול הראשונה שלי, כך שלא אכביר במילים ואתן לתמונות לעשות את שלהן.

מתחילים ע"י יצירת חורים בנתח הבשר והחדרת שיני שום שלמות. טיפ – בסוף תהליך הבישול רצוי להוציא את שיני השום מפני שהן לא יהיו מספיק רכות למאכל.

ממשיכים ע"י ציפוי הבשר בתערובת תבלינים, יש לעסות את הבשר עם תערובת התבלינים.

מטגנים כבדים ובצל לפטה כבד. אם רוצים להפחית בכמות החמאה (מרגרינה במקרה של פטה כשר) אפשר לעשות שימוש בג'לטין.

ריקון הפטריות מבשרן לצורך מילוי.

הפטריות ממולאות ממתינות לטיגון עמוק.

הכנת תערובת בשר לגלילות הסינטה

הסינטה מוכנה ובקרוב תהפוך לרול. אפשר להשתמש בקיסמים ע"מ לשמור על צורת הרול. לאחר טיגון הצד הפתוח של הרול ניתן לשלוף את הקיסם בבטחה.

גליליות סינטה אשר עוברות צליה קלה במחבת.

לקינוח חייבים משהו מתוק. מישהו אמר פה קיבה נפרדת למתוקים

הפעם החלטנו לטעום עוד יין מהסדרה המוצלחת של יקב ברקן – השיראז רזרב.

ליין צבע סגול כהה. באף עולה ניחוח פרי שחור עם מעט קליה. בפה חמיצות מצויינת ישר על ההתחלה וסיומת מרירה. סוף סוף לא צריך לחכות שעות עד שטועמים חמיצות ביין. לאחר כשעתיים בכוס החמיצות מתגברת והמרירות שבסיומת נעלמת כליל. יין חביב, אם כי לא המוצלח שבחבורה.

מזה זמן מה שאני מחפש אופציות חדשות ל"יינות אמצע השבוע". יינות אמצע השבוע הינם יינות אשר כייף לשתות אותם על אף שהם אינם מתוחכמים או מיוחדים מאוד. תנאי נוסף ומאוד חשוב לכניסה לקטגוריה זו, הינה מחיר היין. בסופו של יום, תקציב היין שלי אינו מאפשר שתיה יום יומית של יינות יקרים, לכן יש צורך למצוא יינות אשר טווח המחירים שלהם לא עולה את קו ה – 50 ש"ח.

בביקורי בתערוכת היין האחרונה, ה – Israwinexpo, טעמתי יין בדוכן של יקב ציון. היה זה בלנד של 60% פטיט סירה ו 40% מרלו. הטעם היה מענין, שונה ממה שאני מכיר ורגיל, ומכיוון שזכרתי מביקורי האחרון בדרך היין שמחירי יינות היקב הינם זולים, החלטתי לנסות ולטעום את היין הזה ועד יין לבן של היקב ע"מ לראות אם הם מתאימים לקטגוריה.

אמרלד ריזלינג – פרנץ' קולומברד 2007 – לא חושב שאי פעם נתקלתי בבלנד כזה. ליין צבע קש בהיר וניחוח של מלון ואננס לצד קליה עדינה. בפה טעמי אננס וחמאה עם סיומת מרירה. לאחר זמן מה בכוס מתווסף טעם של תפוח ירוק חמצמץ.

סה"כ יין נעים לשתיה, קצת פחות מרשים כאשר הוא בטמפרטורה נמוכה, אך הוא אכן משתפר כאשר הטמפרטורה עולה לכיוון טמפרטורת החדר.

פטיט סירה – מרלו 2007 – צבע רובי וניחוח של פריחה סגולה לצד שזיף ופטל. בפה חמיצות מצויינת וטאנינים של פטיט סירה. ליין הזה יש גוף בינוני עם טעמי פרי אדום בשל. לכל מי שטעם פטיט סירה ומכיר את אופי הטעמים הדומיננטי שלו, אז פה יש גרסה מורגשת אם כי מוחלשת של הזן. המרלו מעדן את האגרסיביות של הפטיט סירה ומאפשר ליין להיות נגיש יותר כבר בצעירותו.

לסיכום – שני היינות נמצאים בחלון השתיה שלהם, והם בהחלט יינות חביבים ונעימים לשתיה של אמצע השבוע. את הלבן הייתי בוחר כליווי לפסטה עדינה בטעמים. את האדום הייתי מחבר לפיצה. שניהם יחד החזירו לי עודף מ – 80 ש"ח. לייקב יש עוד יינות בטווח המחירים הנגיש ואני מתכוון לנסות אותם בהמשך.

אתמול זכיתי להשתתף בסדנאת טעימות של שמן זית. כחובב יין, הייתה זו חוויה מאוד מעניינת עבורי, בעיקר מפני שזכיתי לראות את הדמיון והשוני שבין טעימת יין וטעימת שמן.

קרדיט וגילוי נאות

ארוע זה נערך ע"י חברת בלינק ונוהל ע"י שרית אשר דאגה לקבץ לחנות ה – Cook Store שברמת גן, את מיטב הבלוגרים מתחום הקולינריה. במהלך הערב זכינו לסדנאת בישול בניצוחו של השף חיים סלומון, וכן להדרכה על שמן זיית וטעימתו בניצוחו של אלעד רביד מקיבוץ יד מרדכי

מפאת כמות המידע והתמונות, אני אפצל את הפוסט הזה ל – 2 חלקים. בחלק זה אני אדבר על סדנאת הטעימות של שמן הזית, ובחלק השני על סדנאת הבישול, פוסט אשר יכלול תמונות מגרות רבות.

כמה עובדות על טעימת שמן זית

בדומה לטעימות יין, גם טעימות שמן זית נערכות ע"י פאנל טועמים מקצועי. גם כאן ישנה חשיבות מכרעת שכל חבר בפאנל הטועמים יהיה מכוייל לאותו סטנדרט.

בניגוד לטעימות יין, לצבע אין השפעה על איכות השמן ולכן ע"מ למנוע הטייה מפאת צבע מושך יותר, הטעימות מתבצעות בעזרת כוסיות בצבע כחול אטום.

לטעימת שמן זית 3 שלבים: זיהוי הפירותיות של שמן הזית ע"י הרחתו. אבחון המרירות בזמן הטעימה שלו. ואבחון חריפותו במהלך הסיומת של הטעימה.

בדומה לטעימות יין גם כאן נערכים פלייטים, לרוב של עד 5 טעימות בפלייט. בשונה מיין, בשיא הלחץ (במסיק) יערכו לא יותר מ – 4 פלייטים ביום וזאת מפעת הקושי שבטעימת שמן הזית.

טמפרטורת הטעימה של שמן זית צריכה להיות סביב 28 מעלות.

כמה עובדות כלליות

הגוף אשר מנחה את כלל גורמי הטעומים בעולם הינה הפקולטה לשמן זית שבמדריד.

כמו בתהליך הבציר כך גם במסיק ישנה חשיבות מכרעת להגעה מהירה של הזיתים מהכרמים אל בית היצור וזאת ע"מ למנוע התחמצנות.

בבית היצור ביד מרדכי, כל עובד אשר מתקבל למפעל עובר תהליך אבחון אשר אמור לזהות אם יש לו את הקישורים הנדרשים לטעימת שמן זית. אם נמצא העובד כבעל כישורים מתאימים,  הוא עובר הדרכה מלאה ומצטרף לצוות הטועמים של המפעל.

בקרב מפעלים גדולים לא מבצעים תהליכי השריה (חרצנים/עלים) כלשהם ביצור שמן הזית.

הטעימה

מכיוון שהייתי מצונן במהלך הסדנא, אני נאלץ להסתמך על רשמיהם של חברי הבלוגרים בנוגע לניחוחות. הטעמים הינם אבחון שלי. שמן הזית אותו אנו מכירים, הינו בלנד המורכב ממספר זנים, כאשר כל אחד מהן בעל תכונות יחודיות, והשילוב בינהם אמור ליצור איזון בין כלל מרכיבי השמן.

שמן מס' 1 – באף עולה ניחוח של רסק עגבניות (פה קיבל הקהל קצת עזרה מאלעד), בפה ישנה מרירות בינונית, צמיגות עדינה וסיומת חריפה ברמה בינונית. השמן הזה יוצר  מזן הברנע, פיתוח ישראלי מאת פרופסור שמעון לביא.

שמן מס' 2 – באף גם כן עולה מעט ניחוח עגבניות וחלק טענו שיש גוון חריף, המרירות כמעט ואינה קיימת והסיומת חריפה במידה בינונית. מדובר בזן קורונייקי אשר נחשב לנפוץ מאוד ביוון.

שמן מס' 3 – באף עולה ניחוח אגוזי ובפה מרירות גבוהה וגם טעם מעט אגוזי. בסיומת מורגשת חריפות בינונית-גבוהה. מדובר בזן פישולין אשר נפוץ באזור לנגדוק שבדרום צרפת.

שמן מס' 4 – צמיגות גבוהה, מרירות עדינה וכן גם סיומת חריפה במידה עדינה. פה מדובר בבלנד הסופי אשר נראה כמוצר המאוזן ביותר מבין כלל השמנים שטעמנו.

לסיכום

בניגוד ליין, שמן זית אינו נצרך כמשקה או כמוצר צריכה בפני עצמו, אלא נחשב כתוסף למזון. מסיבה זו, טעימת שמן הזית כמוצר עצמאי הינה מוזרה מעט. זו הייתה חוויה מעניינת ומלמדת ואני רוצה שוב להודות לאלעד על ההדרכה המקצועית ולשרית על ההזמנה.

בפוסט הבא תוכל לקרוא ובעיקר לראות את סדנאת הבישול שעברנו.

הפעם קפצנו לביקור חוזר באחד היקבים המוכרים והאהובים עלי – טוליפ. ליקב יש גם סיפור יפה ששווה לקרוא עליו.

קברנה פרנק ישראלי הינו זן אשר מייצר יינות שנויים במחלוקת, עדות לכך הינו הוויכוח הסוער שהתעורר בעקבות הכתבה שכתב אלון גונן, לאחר שהתארח בטעימה עיוורת בפורום של אסף ושרון.

ליין צבע סגול עמוק עם ניחוח של פרי סגול והרבה פלפל. הפה דיי תואם לאף ומציג פרי סגול בשל ופלפל. לאחר כשעתיים בכוס ישנה חמיצות נעימה שמזכירה דובדבן חמוץ. סה"כ יין חביב, לא מרשים במיוחד, אך חביב.

האחות הקטנה של סומליה, כך החלטתי לקרוא לתערוכת ה – Israwinexpo, אשר נערכה השבוע בגני התערוכה בתל אביב.

תערוכה זו היתה קטנה יותר בכמות המותגים שהוצגו בה, אך היא היתה מושקעת יותר מבחינת העיצוב והתפאורה שבה. גם תחום האוכל היה נרחב יותר ואפשר היה להנות ממספר רב של משקי גבינות ומוצרים נוספים לצד היין.

הפעם לא הזדמן לי לבקר בתערוכה ביומה המקצועי, ולכן ביקרתי ביום חמישי בחסות יקב כרמל אשר חלק כרטיס כניסה לכל מי שענה נכונה על חידון המדיטראנו. את ביקורי בחרתי לפתוח עם יין שעליו שמעתי זמן מה – הרומן של סוסון ים. את היין הזה הגיש זאב ישירות מן החבית – חוויה נחמדה בפני עצמה.

ישנם יינות שלא ניתן להתבלבל לגביהם, שמא הם עולם חדש או ישן, זהו אחד מהם. באף עולה סירחון מהסוג הטוב ביותר, יין מרתק שיש לו מה לספר, גם לאחר 3 ימים בחבית שנפתחת כל מספר שניות, היין הזה מיוחד. בעיני זהו היין הישראלי הכי מעניין שטעמתי בתקופה האחרונה, ואני מתכוון לבחון אותו שוב לאחר הביקבוק.

לאחר מכן המשכתי לדוכן של אחד היקבים אשר זוכים להרבה ביקורת חיובית לאחרונה – טפרברג. ביקשתי מהבחורה שמעבר לדלפק לטעום את היין הכי מעניין שלהם, היא החליטה למזוג לי את המריאז' של היקב, בלנד בסגנון בורדו. אם אני צריך לבחור מילה אחת לתאר את היין הזה, אני בוחר ב"פרווה". לא הפירותיות ועוצמה של עולם חדש, לא היחודיות והעניין של עולם ישן. פשוט פרווה.

באנוטקה טעמתי איזה ריוחה נחמד מאוד, שזקוק למספר שנים ע"מ להתאזן סופית, אם כי חובבי הסגנון יוכלו להנות ממנו כבר עכשיו. בדרך היין טעמתי 2 יינות אוסטרלים, The Footbolt Shiraz ו OOMOO GSM, אשר בניגוד לאוסטרלים המיוחדים שטעמנו אצל מיכאל ראב, היו בסגנון אוסטרליה המוכרת והטובה. עולם חדש עם פרי פצצתי, אלכוהול מודגש, יופי של יינות לחוביבי הזאנר.

ביקב ציון פגשתי איש חביב עם כובע מעניין שמזג לי בלנד מיוחד של פטיט סירה ומרלו, יין לא שגרתי שעשוי טוב. יש לי הרגשה שזהו יקב ששוה התייחסות, טרם הזדמן לי להכיר אותם מספיק, אך אם טווח המחירים שלהם שפוי, הם יבקרו אצלנו בארוחת היין השבועית.

ליקב כרמל היה את העיצוב המודרני המעניין ביותר. פה בחרתי לטעום את הקברנה פרנק ממנו התאכזבתי לפני מספר חודשים. עכשיו אני יכול לומר שכנראה נפלתי על בקבוק לא תקין בפעם הקודמת והיין הזה נחמד מאוד.

ברקאנאטי טעמתי את הקברנה סובניון מהסדרה הבסיסית. זהו היין השני, מבין היינות עליהם אחרים הייננים החדשים, שאני טועם. בהחלט יין שעשוי טוב בהתחשב שמדובר בסדרה הבסיסית של היקב. מעניין לטעום את היינות מהסדרה הגבוה כאשר אלו יצאו לשוק.

ביקב ויתקין טעמתי את הבציר החדש של הפטיט סירה, שהוא בעיני אחד היינות הזניים היותר מוצלחים ומעניינים שיש לנו בארץ. יופי של יין מיופי של יקב.

הדוכן האחרון בו ביקרתי היה של יקב ווילהלמה. בדיוק שהגעתי לדוכן הסביר האיש שמעבר לדלפק שביקב ווילהלמה מתמחים ביישון יין בחביות עץ. מי שקורא את הבלוג שלי יודע שאני לא אדם מליטנטי ואני לא נוטה לצאת כנגד יקבים. אך הפעם תרשו לי לחלוק על האמירה הזו ולומר שלטעמי הדבר היחיד שבו מתמחה היקב הזה הינו הטבעת פרי טוב בעץ. כל מי שתהה מה הטעם של מיץ חביות יכול לנסות את היין – TIMELESS 1,243 days

לסיכום אני חייב לציין שהמארגנים עשו עבודה יפה ויחד עם היקבים אפשרו לנו להנות מעוד תערוכה מוצלחת. ח"ח נוסף מגיע ליקבי רמת הגולן אשר הביא מבחר של יינות מתיישנים והציגו עיצוב יפה.

לפעמים בא לנו לאכול סטייקים טובים, אבל אין כח לצאת מהבית ולחפש מסעדת בשרים טובה. בימים כאלו אנו קונים כמה גושי בשר תוצרת רמת הגולן, ומכינים לעצמנו בבית ארוחת סטייקים לתפארת.

אז החלטתי לנצל את העובדה שבשם של הבלוג רשום גם אוכל, ולהגניב איזה פוסט שרובו תמונות של ארוחת הסטייקים שלנו מאתמולך בערב.

מכיוון שבארוחת סטייקים כוכב הערב הינו הבשר אנו לא מוסיפים לארוחה תוספות מתוחכמות. המנות המלוות את הבשר הינן פשוטות אם כי טעימות.

פטריות פורטובלו ופטריות שמפיניון מוקפצות, ולצידן שעועית ירוקה מוקפצת. שתי המנות מוקפצות בתערובת של סויה וווסצ'סטר וקצת שום.

כמובן שסלט ירוק בסיסי תמיד משדרג את המצב.

ועכשיו למלאכה.

לוקחים מחבת סטייקים (כל מחבת ברזל שקשה להרים אותה ביד אחת) ומחממים אותה על הגז ללא שמן. ממשיכים לחמם עד אשר מתחילים לעלות מן המחבת אדים. שמים את גושי הבשר על המחבת ונותנים לבשר להסגר (להסגר – לקבל השחמה מכל הכיוונים). אם צריך הופכים את הבשר על כל צדדיו עד אשר לא רואים חלק אדום.

בשלב זה מעבירים את המחבת כמו שהוא לתוך תנור אשר חומם מראש ל – 250 מעלות. משאירים את הסטייק בפנים 2 דקות פחות מעובי הסטייק. (סטיק בעובי 4 ס"מ נשאר 2 דקות) לאחר מכן הופכים את הסטייק צד ונתנים לצד השני את אותה כמות זמן.

שיטה זאת תביא אותכם לרמת עשיה MR, שזו המידה האהובה עלי. מי שאוהב את הסטייק שלו עשוי יותר יכול להוסיף דקה לכל צד. קחו בחשבון שיתכנו שינויים קלים בין תנור לתנור ויתכן ותצטרכו ללמוד את התנור שלכם.

לבסוף מתקבל סטיק חרוך ומעלה ניחוח. הנה לכם התוצאה הסופית.

לא לבעלי לב חלש

את הארוחה הזו ליווה יין מיקב טוליפ – Just Cabernet Sauvignon 2008

מדובר ביין מהסדרה הבסיסית של היקב. ליין צבע בורדו ואף בניחוח פירות יער בשלים, לצידם גם ניחוח של זיתים. בפה יין עם גוף קל-בינוני וטאנינים עדינים מאוד. ליין טעם של פרי יער בשל, אשר חסר מעט חמיצות אשר תקנה לו איזון. סה"כ יין נחמד ופשוט, אם כי לא אחד המוצלחים של היקב.

יינות הקריניאן זכו להצלחה רבה עד כה, במסגרת ארוחת היין השבועית שלנו. בעבר טעמנו את הברקן והויתקין אשר התגלו כיינות נהדרים, וכתמורה טובה למחיר.

הפעם החלטנו ללכת על הרד פואטרי מבציר 2007 אשר נמכר כעת במבצע בדרך היין ב – 59 ש"ח. גילינו יין מוצלח אשר נותן תמורה מעולה למחיר שלו.

ליין צבע בורדו קטיפתי ואף שמציג הרבה טבק, מעט אקליפטוס ופרי יער בשל. הפה מתחיל עם אוכמניות ופטל מתקתקים, לאחר שהיין מקבל הזדמנות לנשום (כחצי שעה) מתחילה לצאת החמיצות שמזכירה בעיקר דובדבן ושזיף. ליין הזה יש גוף בינוני-מלא וטאנינים יחסית רגועים ומתוקים.

לאחר כ – 4 שעות בכוס הניחוח של האקליפטוס מתגבר ועימו טעם של טבק ושוקולד מריר. מדובר ביין נהדר במחיר שווה לכל נפש, אשר חושף שכבה אחר שכבה וכל פעם מציג טעמים וניחוחות אחרים. עוד תוכלו לקרוא אצל גל

ציון: מצויין

פעמים רבות אנו עדים לתלונות של חובבי יין על קפיצת מדרגה במחיריו של יקב כזה או אחר. בפועל אנו חיים במדינה קפיטליסטית בה מתנהל שוק חופשי, סיטואציה בה יקב ראשי לקבוע כל מחיר העולה על רוחו, וכל עוד ישנם מי שירכשו את היינות במחיר המוצע מה טוב (ליקב).

לנו, מי שכיסו ותקציבו מוגבלים, גישה זו בעייתית ולעיתים רבות מונעת מאיתנו להגיע ליין כזה או אחר. אז צודק מי שאומר שישנם יינות רבים והמבחר רק הולך וגדל, ונכון שניתן היום למצוא איכות במחירים שווים לכל נפש. לצערי ולשמחתי עובדות אלו לא מבטלות את הרצון, ויש שיאמרו הצורך, להגיע גם ליינות אשר מתומחרים בתג מחיר גבוהה יותר.

הנה מספר דרכים להגיע ליינות כאלו:

ארועי טעימות – ישנם גופים שונים אשר עורכים טעימות יין, חלקן חינמיות וחלקן נושאות עלות. ארועים מסוג זה מאפשרים להגיע למגוון רחב יותר של יינות.

פאנל טועמים – התאגדות של מספר חובבי יין ורכישת מספר בקבוקים יקרי ערך. בצורה זו כל אחד משלם את מחירו של בקבוק יקר אחד וזוכה בתמורה לטעום מספר יינות בערב אחד.

שתי הגישות האלו מאפשרות לנו לטעום ולנסות הרבה יינות בפרק זמן קצר ובמחיר יחסית שפוי. אך ישנה בעיה נוספת אשר נשארת בעינה, וזו רכישת היינות אשר אנו שותים ביום יום. על אף ההנאה שבמפגש החברתי ובהזדמנות לטעום יינות טובים, אני נותר עם הרצון לשפר את איכות היין אותו אני שותה בשגרה וזאת מבלי לפגוע בתקציב יתר על המידה.

כאן נכנסת לידי ביטוי הצרכנות הנבונה, או בשמה המלא רכישה קבוצתית. כל מי ששותה יין על בסיס קבוע יודע שיקבים ואף חנויות נוטים לתת הנחה על יינות כאשר הם נרכשים בארגזים. מכיוון שמרביתינו לא מארח על בסיס יומי קבוצות גדולות של אנשים, אין לנו מה לעשות עם ארגזי יין שלמים מאותו הסוג. אבל, אם נתארגן כקבוצת רוכשים אשר תחליט על יין מסוים ואחת לתקופה ותרכוש כמות מאותו היין, נזכה לקבל הנחה, ובכך נוכל להוריד עלויות ולמעשה לרכוש יינות שווים יותר, וזאת מבלי לפגוע בתקציב.

אני יודע שאני לא מחדש פה שום דבר לאף אחד, אבל אני מנסה להרים את הכפפה ולראות אם מישהו בכלל מעוניין, ואם כן האם ניתן להגיע למכנה משותף ולכמות מספקת אשר תאפשר הנחה.

מי שחושב שהוא יהיה מעוניין להשתתף בדיל שכזה מוזמן להשאיר הודעה או לשלוח לי מייל ל – imagebyrotem@gmail.com