יין ואוכל מישראל

לאחרונה אני שומע חובבי יין רבים מתלוננים על העובדה שנמאס להם לשתות עוד קברנה/מרלו או עוד בלנד בורדולאזי, ושהם היו שמחים לנסות קצת זנים וסגנונות חדשים. שרון ואסף החליטו להרים את הכפפה ולכנס את הפורום לטעימה של זנים לא שגרתיים.

הקו המנחה של הטעימה היה שכל הזנים מותרים, למעט – קברנה סובניון, מרלו, קברנה פרנק, פטי ורדו, פינו נואר, שרדונה, וויוניה וסובניון בלאן. בנוסף החליטו, שרון ואסף, להפתיע אותנו עם תחרות נושאת פרס. מטרת התחרות הייתה לנסות ולזהות את הזן המדובר וארץ ייצור היין, כאשר כל זיהוי מקנה נקודה. מי שיזכה במירב הנקודות יזכה בבקבוק יין מפנק.

אחת הנקודות היפות בפורום הזה, הינה פתיחותם של שרון ואסף לביקורת, וישומה במפגשים הבאים. בהתאם לביקורת מהמפגש הקודם הוחלט שפרק הזמן אותו אנו קוצבים עבור טעימת יין צריך לגדול, וזאת ע"מ לאפשר מספיק זמן להתרשם מהיין ואפילו לתת לו קצת זמן להיפתח בכוס. בדיעבד אני יודע לומר כמה החלטה זו היתה חשובה וכמה היא תרמה, לפחות עבורי, לחווית הטעימה והיכולת שלי להתרשם מהיינות.

הטעימה כללה יין לבן אחד, חמישה אדומים ויין קינוח אחד.

סוסון ים ג'יימס 2008 (100 ש"ח)- ייז זה עשוי מענבי שנין בלאן, וזהו ככל הנראה השנין בלאן הזני היחיד בארץ. צבע קש בהיר עם אף שמציג ניחוח הדרים וקליה (אולי גם מעט גויאבה). בפה גוף בינוני עם טעמי אננס ומלון. החמיצות ביין הזה טובה אם כי עדינה מדיי לטעמי, בתור חובב סובניון בלאן קצת קשה לי עם היין הזה והוא חסר קצת מהמאפינים הקלילים והנעימים שאני אוהב ביין לבן.

ציון שלי: 87 (טוב +)

ציון הפורום: 87

(160 ש"ח) Cusumano Sàgana Nero D'Avola 2005 - יין זה מגיע אלינו מסיצילה והוא עשי מהזן הנפוץ באזור זה של איטליה – נרו ד'אבולה. יין בצבע בורדו עם אף בניחוח פטל, טבק, עשן ומעט קסיס. בפה פטל, שוקולד וטבק. לטעמי היין היה סגור לחלוטין, ומי שהמשיך להחזיק אותו בכוס זכה לראות אותו משתנה וחושף עוד ועוד רבדים ככול שחלף הזמן. בסיכומו של יום יין לא רע בכלל.

ציון שלי: 89 (מצוין -)

ציון הפורום: 88

(160 ש"ח) Turkey Flat Mourvèdre 2005 - יין זה מיוצר במחוז בארוסה שבאוסטרליה הרחוקה, כאשר הזן הינו מורבדר. יין בצבע אדום חום עם משקעים. באף ריח מלוח שממש הזכיר לי זייתים מרוקאים (ברוטב אדום). בפה מליחות מוזרה מעורבבת עם רימונים, שזיף ודומדמניות. היין הזה הוא ללא ספק ה – Funky Chicken של הטעימה. יין לא מאוזן ולא נעים לשתיה.

ציון שלי: 83 (סביר)

ציון הפורום: 85

(135 ש"ח) Fairview Pinotage 2004 - מדובר ביין דרום אפריקאי מזן פינוטאז בתוספת של מעט וויונייה. ליין הזה יש צבע דובדבן כהה. האף של היין הזה הזכיר לי את ניחוח אדי העשן אשר עולים מסטייק שזה עתה ירד מהאש. בפה שוקולד, פלפל, ריבתיות ומעט תסיסה. יין טעים.

ציון שלי: 91 (מצוין)

ציון הפורום: 89

(180 ש"ח) Casa Silva, Los Lingues gran reserva 2005 - מדובר ביין אשר התגלה כהפתעת הערב. היין מיוצר מענבי קרמנר ומוצאו בצ'ילה. גם ליין זה גוון דובדבן כהה. באף ליקר וקפה – קשה להבהיר במילים כמה האף של היין הזה נפלא ומשכר. בפה גוף מלא עם טאנינים חזקים וטעמי ריבה, קפה ותבלין. יין עם חמיצות פשוט מצויינת.

ציון שלי: 92 (מצוין +)

ציון הפורום: 92

(230 ש"ח) Pian Delle Vigne Brunello Di Montalcino 2004 - את היין הזה כבר טעמתי בעבר אצל מיכאל בתמרת (רשמי הטעימה), אך הפעם היין לא היה קרוב למה שטעמנו בעבר. זוהי דוגמה מצויינת למה שעובר על יין כאשר הוא מיושן ונפתח בהתאם לחלון השתיה שלו (היין הזה נפתח מוקדם מדיי). ליין צבע קטיפה עם שוליים חומים. באף פלפל, שזיף ותות. בפה גוף בינוני-מלא עם פטל ומרירות בסיומת. הגרסה הצעירה של היין מרשימה פחות ומרבית החברה טענו שהיא כלל לא מזכירה ברונלו.

ציון שלי: 87 (טוב +)

ציון הפורום: 88

(80 ש"ח) Moscatell Rotllan Torra - את היין הזה היה קל לזהות ובעיני הוא מזכיר מאוד את יין הקינוח של רמת הגולן. את ארץ המוצא ניחשתי בהתבסס על צורת הבקבוק הבלתי שגרתי, לא יודע להסביר מדוע, אך הצורה פשוט צעקה לי ספרד. יין בצבע נחושת שמזכיר משקאות כבדים יותר. באף מיפל ואלכוהול חזק. בפה צימוקים ופירות יבשים בכלל ואולי גם קצת מלון.

ציון שלי: 85 (סביר +)

ציון הפורום: 84

לסיכום היתה זו טעימה מרתקת שהראתה כמה עוד יש לנו ללמוד ולנסות. הרבה זנים, הרבה ארצות, הרבה יקבים והרבה ייננים. כל אחד יחודי שונה ומיוחד, כל אחד מציג זוית שונה או דומה. את התחרות ניצח ליאור (את רשמיו תוכלו לקרוא כאן). נהנתי מאוד ועכשיו נותר לצפות לטעימה הבאה אשר תהיה טעימת גראנאש זני.

ביום ראשון התארגנה קבוצה של בלוגרים ומנהלי פורומים (בינהם תום, ארנון ורותם) בחסות תפוז, לביקור היכרות בחנות Wine & M ore והמותג Enoteca. את המפגש ליוותה רותם (אשת יחסי ציבור של אנוטקה), והדריך אותו ניר גלדסטון (המנהל המקצועי של אנטקה).

מטרת המפגש היתה להכיר לנו קצת יותר לעומק את המותג (חברה) אשר נקרא אנוטקה, הן ע"י הסברים על החברה ומטרתה והן ע"י טעימת יינות מאזורים שונים בעולם. לאחר ששמעתי וטעמתי הנה לכם סיכום של המפגש.

Enoteca

מקור המילה אנוטקה הינו בשפה היוונית ומשמעותו המילולית הינה מקום לאיחסון יין. בפועל מדובר בחנות יין אזוריות אשר מטרתה לחשוף את קהל המבקרים בה ליינות האזור. חנויות אלו מוכרות גם בשם ספריות יין, שכן הן אמורות לאצור בתוכן ידע רב על יינות האזור.

חברת אנוטקה אשר קיימת כ – 6 שנים, התחילה את דרכה בחברת טמפו ולאחרונה נרכשה ע"י חינאווי ג'ורג' במטרה להרחיב את עיסוקיו מעבר לסיטונאות ולמעשה להפוך ליבואן ומשווק יינות ואלכוהול. חברת אנוטקה מיבאת יינות מאיטליה, צרפת, ספרד, ארה"ב, צילה, ארגנטינה וגרמניה. בנוסף ליבוא יינות הם המפיצים של מותג הבירה סן מיגל ושל יקב עמק האלה.

מילה טובה על ניר – ניר אשר נושא את התואר "המנהל המקצועי של אנוטקה" אכן הוכיח מקצועיות רבה. בנוסף לידע שלו בתחום היינות אשר מיבאת אנוטקה, הפגין ניר בקיאות גם בתחומי/אזורי יין שונים בעולם ובארץ, וידע לענות לכל שאלות הקהל. לשמחתי, כאשר נשאל ניר, בזמן טעימת היין הראשון, מהם הניחוחות אשר להם אפשר לצפות ביין הנטעם, ענה ניר שהוא אינו רוצה להטות את דעת הטועמים ושרצוי וכדאי שכל אחד יטעם את היין ויתרשם ממנו באופן עצמאי – תשובה מצויינת.

הטעימה

כהקדמה ציין ניר שברצונו לחשוף אותנו למספר יינות מיובאים, אשר מציגים איכות טובה, מהווים תמורה טובה למחיר וכן שמחירם נגיש יותר.

Hugel Sylvaner 2007 – סילוונר הינו זן ענבים לבן פחות מוכר אשר גדל בעיקר בצרפת וגרמניה. לאחרונה הותר לעשות שימוש בזן זה ליצירת הגרנד קרו של אלזס. ליין צבע קש עם גוונים ירוקים, כאשר האף מציג ניחוחות של אשכולית ותפוח ירוק. בפה מתגלה יין עם גוף בינוני וטעמי לימון ותפוח ירוק. החומציות ביין הזה גבוהה והסיומת שלו ארוכה ומשאירה תחושת חמיצות חזקה בצידי הלשון. את היין הזה לא הייתי שותה לבד אלא הייתי משדך אותו בעיקר לדגים.

ציון: טוב (75 ש"ח)

Solar Viejo 2005 -  בלנד של טמפרניו וגרנאש מאזור ריוחה אשר נושא את התואר קרינזה, שזו הרמה השניה מלמטה מבחינת יישון, לפחות שנתיים יישון ומתוכן לפחות 6 חודשים בחביות. בפועל היין הזה יושן שנה בחבית ושנה בבקבוק.

יין בצבע אדום קטיפה עם אף שמציג ניחוחות כבדים יותר ובניהם עץ, קליה, עשן ומעט פטריות. בפה גוף בינוני-מלא מעט שמנוני עם טאנינים בינונים וטעמי שזיף, פטל, חמוציות וכן פטריות. אחרי שעה היין נפתח עוד יותר והציג פירותיות גבוהה, טעם וניל ואפילו טעמים ריבתיים.

ציון: טוב + (75 ש"ח)

Louis Bernard Cotes du Rhone 2007 – יין בצבע דובדבן עם אף בניחוח פטל. האף מתחיל סגור מאוד ולוקח לו זמן רב להתחיל להפתח. בפה פרי עוצמתי עם טאנינים חלשים מאוד, הגוף בינוני ומציג טעמי חמוציות ופטל.

ציון: טוב (59 ש"ח)

Nipozzano Riserva 2005 -  יין בצבע דובדבן שחור עם ניחוח של טבק וריבת פירות יער. בפה מתגלה יין עם גוף בינוני-מלא, טאנינים חזקים וטעם פטל בולט. בשלב הזה היין סגור לחלוטין ומכיוון שלא היה לנו דקנטר אז הוא גם לא נפתח. אני הייתי ממתין איתו מספר שנים.

ציון: קצת פחות ממצוין (129)

Concha y Toro Marques de Casa Concha 2006 – קפיצה קטנה לצד השני של הגלובוס מגלה לנו יין צ'יליאני מעניין מאוד. צבעו בורדו אטום, ואף שמתחיל מסריח משהו. לאחר מספר דקות מתגלה ניחוח של פטל וטבק. מדובר ביין עם גוף מלא, טאנינים מעודנים ופרי מרוכז מאוד. הטעמים הבולטים הם פטל ושוקולד.

ציון: מצוין (85 ש"ח)

לסיכום – מקבץ יינות חביב במחירים לא רעים בכלל. כל הכבוד לתפוז על היוזמה ולאנוטקה על הארוח הנפלא.

ביום חמישי האחרון קפצתי לביקור החודשי שלי בתמרת, כאשר הפעם בתפריטנו, יינות המוגדרים כ – "סופר טוסקן".

סופר טוסקן

על מנת להבין את המונח סופר טוסקן יש צורך בהקדמה קצרה…

באיטליה, כמו בכל מדינת יין מתוקנת, ישנם חוקי יין. חוקים אלו מגדירים אזורי גידול ואת הזנים המותרים לגידול בהם, כמויות גידול מותרות וכן באילו תנאים רשאי יין לשאת תואר מסויים (כגון – קלסיקו, רזרבה). מטרת חוקים אלו, הינה לדאוג לאיכות היין המיוצר, וחשוב מכך ליצור סטנדרטיזציה אשר תאפשר לצרכן לדעת מה הוא מקבל כאשר הוא בוחר יין מאזור מסויין הנושא תואר מסויים.

על אף היתרון הברור בחוקים שכאלו, הם יוצרים מגבלה אשר במידה מסויימת גרמה לכך שיינות איכותיים אשר אינם עונים על כללים אלו, הוגדרו כיינות שולחנים פשוטים ובהתאם לא קיבלו את היחס והרצינות הראויים. במהלך שנות ה – 70 של המאה הקודמת, רצו ייצרני יין איטלקים להתחרות ביינות המיוצרים בצרפת, ועל מנת לעשות זאת הם נאלצו לייצר יינות אשר אינם עונים על תקן ה – DOC\G. חלק מהיינות אשר יוצרו, והוגדרו כ – IGT, הציגו איכות נהדרת אשר הצדיקה תואר גבוהה יותר מכאן נולד הביטוי סופר טוסקן.

כיום מכונים סופר טוסקן, יינות איכות איטלקיים, אשר אינם עומדים בכללי ה DOC\G. התואר הזה אינו רשמי בעיני הממשל האיטלקי, אך הוא ללא ספק סטנדרט המקובל בעיני חובבי ומבקרי יין ברחבי העולם.

הטעימה

את הטעימה פתחנו כמו תמיד עם מבעבע קליל. (החל מפוסט זה אני אשתמש בשיטת הדרוג החדשה)

Tomassi Pinot Chardonnay – יין מבעבע קליל עם גוון קש. באף ניחוח של חבושים/תפוחים אפויים. בפה תסיסה נעימה וטעמי תפוח, אגס ומעט אשכולית. מבעבע פשוט אם כי חביב.

את הסופר טוסקנים פתחנו לשם שינוי עם יין לבן.

Villa Antinori Chardonnay 2007 – צבע קש עם גוון זהבהב. האף מציג עוצמה חלשה עם קליפות הדרים ואננס. הפה לעומת זאת מציג עוצמה טובה עם פרי טרופי ולימון. ליין גוף בינוני עם תחושת שמנוניות וסיומת בינונית ארוכה. האף קצת מאכזב אך הפה מפצה.

ציון – טוב

Mormoreto 1999 – יין בצבע בורדו עם שוליים חומים. האף מציג ניחוח פירות יבשים ובעיקר תמרים. בפה גוף בינוני עם טאנינים חלשים וטעמי קפה וטבק, הסיומת די קצרה.

הנסיון שלי עם סופר טוסקנים הוא מועט ביותר אך לטעמי היין הזה כבר מעבר לשיאו.

ציון – טוב (יש לי הרגשה שכשהיין היה צעיר יותר הייתי מדרג אותו כמצוין)

Sant Enrico 1999 – ליין צבע דובדבן עם גוון סגול. האף דיי חלש ומציג ניחוח חרובים ופלפל. גם ביין הזה הפה נדיב יותר בעוצמתו ומציג גוף בינוני עם טאנינים נדיבים. ליין טעמי שזיף מיובש וקפה. אני חושב שאם היינו נותנים ליין הזה עוד קצת זמן בכוס הוא עוד היה משתפר.

ציון – טוב שכבר מתחיל לפזול לכיוון מצוין.

TerraBianca 1997 – יין בגוון בורדו חום. האף מציג עוצמה טובה עם ניחוחות אקליפטוס ומעט פרי. בפה פירותיות חזקה עם טעמים של חרוב, שזיף מיובש וקפה. ליין טאנינים חזקים וסיומת דיי ארוכה. היין הזה הזכיר לי סגנון עולם ישן, יותר מכל שאר היינות שטעמנו.

ציון – מצויין.

Casalferro 1997 – יין בצבע בורדו עם גוון חום. אף שמציג ניחוחות כבדים יותר, פרי שחור ולצידו אדמה ועור. הפה עוצמתי, ללא ספק יין עם גוף מלא, טאנינים נדיבים מאוד וסיומת ארוכה. הטעמים הבולטים היו חמוציות, שזיף מיובש, ודובדבנים שחורים (אולי גם קצת קפה).

פה כבר קפצנו מדרגה רצינית. מדובר ביין עוצמתי, מהסוג שגורם לך להגיד וואוו. יין מרשים!

ציון – יוצא דופן.

Solaia 1998 – יין בצבע אדום קטיפה, עם אף נעים שמציג ניחוחות פטל ומנטה. בפה פירותיות מתפרצת, גוף מלא, טאנינים חזקים וטעמי חרובים, שזיף מיובש ופטל.

על אף ש – 98 אינה שנה גדולה ביינות איטליה, היין הזה הוא ללא ספק יין מעולה. אישית הייתי נותן לו עוד כמה שנים לנוח וחוזר לנסות אותו שוב.

ציון – יוצא דופן.

לסיכום – חוקי יין הינם דבר רצוי ואף חשוב, אך חשוב מהם הוא הצורך לנסות. לנסות לטעום ולהכיר גם יינות אחרים, כאלו אשר אינם נושאים תארים מפוצצים. מי יודע, אנו עוד עלולים במקרה למצוא כמה יינות יוצאי דופן.

עד לטעימה הבאה – לחיים.

אחת לשנה מתכנסת תעשית היין הישראלית, לארוע שבו נפגשים יקבים גדולים לצד יקבי בוטיק, יבואנים לצד בעלי מסעדות, בעלי חנויות יין לצד עיתונאים ומבקרי יין, אפילו חובבי יין מושבעים מתקבלים בברכה. במהלך יומים של תערוכה, מוצגות תוויות יין רבות לצד ציוד יין ואף דברי מזון אשר משתלבים היטב עם יין. בניצוחם של סטודיו בן עמי (ח"ח על הארגון המוצלח), זוכה כל מי שמחשיב את עצמו כאוהב יין, לראות, להכיר, לטעום, לחוות ובעיקר להנות מארוע אשר בו דבר אחד בטוח – אם ביקרת בו לבטח סימת עם חיוך גדול ולחיים סמוקות.

אז מה היה לנו בפועל…

אחד אדום ואחד לבן

על אף שטעמתי לא מעט יינות וזנים, שנים תפסו מקום חם בלי. אלו הם שני זנים אשר הייתי שמח לראות תופסים יותר תאוצה ומתפתחים. בתור צרכן הייתי רוצה מגוון רחב יותר של אפשרויות לבחור ממנו ולנסות אותו.

גראנאש – אותו זן ענבים אשר מתחרה לצד אחרים וטובים, על התואר "הזן הישראלי", מציג אכויות נפלאות, הן כיין זני והן בלנדים. למי מכם אשר מחפש משהוא אחר מאשר עוד קברנה/מרלו/סירה מכרם יחידני חדש, הגראנאש נותן איכות מצויינת וטעמים חדשים. הגראנאש מוכר גם כצלע הראשונה בבלנד המפורסם G.S.M אשר מהווה תחליף מעניין לבלנדים הבורדולזים.

טוראנטס – מדובר בזן ענבים לבנים אשר מקורו בארגנטינה. הזן הזה ידוע כזן אשר ניטע במקומות גבוהים ופורח בתנאי מזג האויר קרים במיוחד. היינות אשר מיוצרים מהזן הזה ארומטים ופירותיים, אך יש בהם גם משהו מעט אגרסיבי (באופן החיובי) שגורם להם להיות מעניינים בפה. בעיני זהו זן קלאסי לקייץ הישראלי, כאשר ניתן להנות ממנו לבד או בליווי אוכל. הזן הזה תופס תאוצה בעולם ומקבל ביקורות חיוביות.

בנוגע לטוראנטס ברצוני לציין יבואן קטן יחסית אשר מיבא יינות ארגנטינאים נפלאים ובניהם גם מותגי טוראנטס. היבואן עונה לשם Importer Wine ומיבא מספר תויות מארגנטינה. במהלך התערוכה טעמתי את Crios Torrontes אשר הציג אף פרחוני ופה פירותי (בעיקר פירות טרופים) לצד חמיצות מצויינת וסיומת ארוכה.

המרשים ביותר

בעיני הכרם העמידו, ללא כל תחרות, את העמדה המושקעת ביותר. עם כמות תוויות מרשימה מאוד המחולקת לאזורים וסוגים. יותר מכל יבואן אחר, בדוכן של הכרם הייתה גישה מצויינת אשר אפשרה להגיע ליינות מבלי להיות צריך להידחק. פרט נוסף אשר הגביר את חווית המבקר, הינו העובדה שלפני כל בקבוק היה דף פרטים אשר תאר את היין, ונתן לטעם קצת רקע נוסף על מה שבכוס.

הבחורה שמעבר לדלפק הייתה חביבה וחשוב מכך בקיאה בחומר. נראה כאילו הכרם עשו עבודת הכנה מצויינת וזה אכן השתלם – בעיקר לנו.

המלצות

הנה כמה יקבים/יינות אשר תפסו את תשומת ליבי. דבר אחד חשוב לציין – הפוסט הזה לא עוסק במחירי יין או בתמורה למחיר, ההמלצות שבו מתייחסות רק לרמת ההנאה שלי מהיין. לגבי שווה או לא שווה כל אחד יחליט בזמנו החופשי ובהתאם לכיסו.

יקב נעמן – בעמדה של היקב פגשתי זוג אנשים מקסימים עם ברק בעינים. משיחה קצרה עם רמי ובטינה נראה שמדובר בחברה אשר נהנים מכל רגע של עשית יין והבאתו לקהל. היקב מייצר יינות זניים מפטי ורדו (יין בועט ופרוע), קברנה סובניון, מרלו וקברנה פראנק. ולצידם בלנדים אשר נקראים על שם להקות רוק אגדיות. אם חשקה נפשכם באנשים שכיף לפגוש ולדבר איתם על יין – פה תמצאו אותם.

יקב יפתחאל – חייב לציין לחיוב את הפטיט סירה של היקב. טעמתי גם את היין אשר ללא ספק הוכתר כ"מוזר" של הארוע – סנג'וביזה 2009, או כפי שקרא לו היינן – סנג'יובזה בוז'ולה. סוג של משהו בין מיץ ענבים ליין עם תערובת של תבלינים לא מוגדרת.

שאטו גולן - אחד הביקורים המוצלחים ביותר בתערוכה, היה הביקור בדוכן של שאטו גולן, יחד עם שרון ואסף זכיתי לפגוש את אורי חץ אשר התגלה כאיש שיחה נחמד מאוד. אני ממליץ בכיף על גשם לבן, ללא ספק הלבן הטוב ביותר שטעמתי בתערוכה, הסירה שהיה מצויין והגשם אדום, אשר התחבא לו מתחת לשולחן, בלנד G.S.M פשוט מעולה. לסובניון בלאן שלהם, אותו אני טועם פעם שניה (הטעימה הקודמת), לא התחברתי.

הרי גליל – היקב אשר ידוע כזה שיינותיו נותנים תמורה מעולה למחיר, הציגו את הברברה 2007. הברברה 2006 של היקב, היה מבחנתי ההפתעה החיובית הגדולה של שנה שעברה. יין מזן לא נפוץ במחיר שווה לכל נפש אשר הציג איכות מצויינת והיה נהדר עם אוכל, חוזר אלינו השנה איכותי לא פחות, עם מעט פחות חמיצות אך עדיין בובה של יין.

שקד – אחד מיבואני היין הגדולי שיש לנו הציג מבחר גדול ומכובד של יינות.  זכורים לי לטובה מספר יינות ובניהם

Gaja 2006

Louis Jedot 2006 – פינו נואר קלאסי ומעודן

Gigondas של Perrin & Fils

הכרם – אם רוצים ללמוד מקצוענות הצגת יין מהי, הכרם זה המקום לבקר בו – פשוט תענוג. בדוכן של הכרם טעמתי מגוון רחב של יינות עולם ישן (איטליה/ספרד)ת כולם מצויינים ולטעמי כולם צריכים ללוות אוכל ע"מ להפיק מהם את המקסימום.

Plazzo della Torre 2005 – נוטה לצד המתוק יותר ומזכיר קצת את סגנון האמרונה.

Baron de Ona 2004 – ספרדי עם עץ בולט וגף טוב, יין שיושב חזק בפה.

Villa Antinori 2005 – יין קלאסי לפסטות מלוחות.

שני יינות אשר איני זוכר איכן טעמתי, אך עדיין שווים איזכור – Fattoria Dei Barbi 2003 ברונלו צעיר ונהדר שיש לו עוד מה להראות. The Potter Tscharke 2008 גראנאש פשוט מעולה.

עולם חדש

יין אחד אשר שווה איזכור בפני עצמו. כשמדברים על יין עולם חדש, יין בומבסטי, פירותי, פצצתי – לזה בדיוק מתכוונים. את היין הזה מיבאים צור סוכנות / הרצוג.

Covenant Cabernet Sauvignon 2007 – יין כשר תוצרת עמק הנאפה.

עוד על התערוכה תוכלו לקרוא באוכל טוב ויין טוב או ב – drinking

אחת לחודש אני לוקח פסק זמן ועולה לגיחה קצרה בתמרת. שם, בחסותו של מיכאל ראב, קבוצה של חובבי יין קופצים לביקור בחו"ל. כל חודש נבחר לו יעד חדש, עימו אנו זוכים לטעום מעט מפרי ידיהם של ייננים מוכשרים, ומשנות בציר מעולות.

לאחר ביקורינו הקודמים בברולו ובשטונאף דה פאף, הפעם נבחר יעד מכובד לא פחות – ברונלו האיטלקי (ובשמו המלא ברונלו דה מונטלצינו). יין הברונלו מגיע מכרמים באזור העיירה מונלצינו אשר שוכנת באזור קיאנטי המפורסם. באזור גידול זה שולט ביד רמה זן הסנג'יובזה, וברונלו אשר נחשב לכוכב האזור מיוצר מ – 100% סנג'יובזה. החל מ – 1980 קיבל יין הברונלו דירוג DOCG. תוכלו לקרוא על הטעימה גם בבלוג של ליאור

כהרגלנו, נפתחה הטעימה עם קאווה איכותית וטעימה אשר לבטח תכניס כל אחד לאווירה טובה. מיכאל אשר תמיד יודע לרגש אותנו, הוסיף טויסט לעלילה בתצורה של סופר טוסקן אחד וקיאנטי קלאסיקו אחד אשר הכניסו אותנו שלב אחד עמוק יותר לכיוון יינות הברונלו. לבסוף הגיעו 4 יינות ברונלו, אשר ללא ספק היו כוכבי הערב. גם הפעם ליוותה את הטעימה ארוחה נהדרת (מבטיח לתעד בפעם הבאה).

עכשיו ניגש לטעימה עצמה:

Vallformosa Chantal Brut Rose – זוהי הקאווה השניה שאני טועם מהייצרן הזה, בפעם הקודמת זה היה הברוט הרגיל שלהם. גם בפעם הקודמת וגם כעת מדובר בקאווה מצויינת שתענוג ללגום. עם 70% גרנאש 30% מנאסטרל יש לקאווה הזו צבע שנע בין דובדבן בהיר לאפרסק. האף פרחוני ונעים מאוד, בפה פרי אדום קליל, בעיקר תות, ומעט מעט אשכלית. יופי של דרך להתחיל.

עכשיו משנכנסנו לאוירה הגיע הזמן להתקדם לסופר טוסקן והקיאנטי קלאסיקו. סופר טוסקן נחשבים אותם יינות אשר אינם עומדים בקריטריונים של חוקי האזור, אך נועדו להתחרות בבלנדים הבורדולזים.

Castello Banfi Cum Laude 2005 – ליין הזה יש צבע שנע בין בורדו לסגול עם אף בניחוח פטל, שזיף ומעט תבלין. הפה מתחיל עם פרי מרוכז וטאנינים כמעט מתוקים, כאשר מורגשים דובדבן ושזיף מיובש עם חמיצות טובה. הסיומת בינונית עם חמיצות לא רעה בכלל, אך האף די קצר, קצר מדיי.

Castello di Brolio 1999 – את היין הזה לא כל כך הבנתי. ליאור טוען שאני פשוט לא כל כך מכיר את הסגנון של קיאנטי קלאסיקו (שזה די נכון) ושהין הזה מצויין. בפועל הרגשתי שאני טועם יין די אנמי הן באף והן בפה.

יין בצבע בורדו עם גוון חום. האף כמעט ולא קיים, סוג של פרי אדום מוחלש מאוד. בפה אוכמניות עם גוון מעט ירוק וטבק. גוף בינוני וטאנינים חלשים בסיומת.

ועכשיו למופע המרכזי שלמענו התכנסנו – 4 יינות ברונלו.

Col D'orcia 1998 – צבע בורדו חום. האף מציג פרי אדום ולצידו פלפל ואלי גם קצת קינמון (לגבי האחרון אני לא בטוח). בפה גוף בינוני מלא עם חמיצות פשוט מצויינת (בעיקר חמוציות) וטאנינים נעימים. בגל השני של הטעמים יש שילוב של טבק ושוקולד.

IL Poggione Reserva 1997 – זה בעיני יין כבר יותר מעניין ומורכב מכל אלו שקדמו לו. גם ליין זה צבע בורדו עם שולים חומים. ביין הזה כבר מצטרפים להם המשקעים. האף מציג דובדבן לצד ניחוחות עור וטבק עם עוצמה טובה שנמשכת. בפה פרי אדום מרוכז עם תסיסה עדינה מאוד. לאחר כמה דקות היין מתחיל להיפתח ומציג טעמי פטל, חמוציות וליקריץ (אולי גם מנטה). ליין גוף מלא וסיומת ארוכה. יופי של יין.

Castello Banfi 1997 – צבע אדום קטיפה עם גוון חום. האף מתחיל מסריח עם רמזים לאקליפטוס. בפה מורגש גוף מלא עם פרי מרוכז, סוג של שזיף הגובל בריבתיות, וטאנינים בינונים. הסיומת גם כן דיי ארוכה. בגל השני מציג האף דובדבן וקפה, והפה מציג שוקולד וטבק.

Pian Delle Vigne 1997 – הצבע זהה ליין הקודם, אדום קטיפה עם גוונים חומים. באף בעיקר ניחוח קפה ובפה גוף מלא המלווה בטאנין חזק מאוד עם טעמי קפה וחמיצות עדינה. פה כבר מדובר ביין שתופס את הפה וממלא אותו. בגל השני  האף נחשף לניחוח מנטה ושזיף לצד טעמי שזיף מיובש. יין נהדר.

לסיכום – מדובר באזור אשר מייצר יינות מענינים מאוד, ששוה לשים אליהם לב. אני יכול לומר שפחות התחברתי לסגנון הזה, לעומת הברולו והשאטונאף (האהוב עלי ביותר). אך שווה להתנסות בו מידי פעם בטעימות כגון זו.

ברקן - קברנה סובניון רזרב 2005

ביום שישי בערב ישבנו עם חברים לכוס יין. היין שנבחר היה ק.ס 05 של ברקן, אשר התגלה כקברנה סובניון עולם חדש מצויין, שנותן תמורה מעולה למחיר (ה – 2006 כרגע נמכר בדרך היין ב 55 ש"ח).

יין עם גוון אדום כהה. באף מורגש פטל שחור ומעט טחב (אשר נעלם דיי מהר). בפה פטל מרוכז ומעט טבק, גם כאן מורגשת החבית בדקות הראשונות. לאחר כ – 20 דקות היין נפתח ומתגלה במלוא הדרו, יופי של קברנה מרוכז עם דגש על טעמים מתוקים. לאחר שהיין נפתח האף מציג ניחוח מנטה ושוקולד ובפה מורגש שוקולד מרוכז ופטל שחור.

היין הזה יכול בהחלט לנוח עוד מספר שנים, ולדעתי הוא עוד ישתבח. זהו אחד היינות היותר מפתיעים שנתקלתי בהם לאחרונה – שווה לבדוק.

הרי גליל - קברנה סובניון 2008

ישנם מעט יקבים אשר נותנים תמורה טובה למחיר עבור כל סדרות היקב, יקב הרי גליל הוא אחד מהם. דוגמא טובה לכך הינו הקברנה סובניון, אשר נמכר בחנוייות היין ב – 37 ש"ח. כמובן שלא מדובר ביין גדול, או כזה אשר מיועד ליישון, אך כיין "אמצע שבוע" אשר נועד לשתיה מיידית הוא מצויין.

ליין צבע אדום כהה וניחוחות של פטל ואקליפטוס, בפה מורגש פטל, דובדבן, מעט שוקולד וטבק. מדובר ביין עם גוף בינוני ומעט חריפות, ניתן להרגיש צביטת אלכוהול בסיומת. בהמשך לאחר שהיין נפתח (לוקח בערך 30 דקות), מתגלה ניחוח דובדבן ומנטה. בפה מתווספים טעמי שזיף והיין הופך להיות חלק יותר.

על אף שמדובר ביין צעיר שווה לתת לו לנשום כ 20 דקות לפני שמתחילים איתו.

הרי גליל – מירון 2006

הרבה ביקורות משבחות נשמעו לאחרונה ברחבי הרשת. יין שמקבל כאלו תשבוחות דורש בדיקה. לפני שאגש לרשמי הטעימה אומר לכם דבר אחד – היין הזה דורש סבלנות. ביום הראשון, שטעמתי אותו, היה חסר לי מרכיב החמיצות, דבר אשר גרם לתחושה של חוסר איזון ביין. דניאל רוגוב המליץ להמתין איתו לפחות שנה נוספת, זמן המתנה אשר יאפשר לטעמי היין להתייצב ולחמיצות שאכן קיימת שם להופיע.

יום לאחר שפתחתי את היין (הוא המתין סגור במקרר), היין אכן הציג הרמוניה מלאה יותר והחמיצות כבר היתה שם, והיתה מצויינת.

ליין צבע דובדבן ואף בניחוח פטל שחור עם גוונים של קסיס. בפה גוף מלא ומורכב עם טעמי פטל שחור, שזיף וטיאנין עדין אשר משתלב בצורה נפלאה עם וניל. לאחר זמן מה, כאשר היין מקבל הזדמנות לנשום, הוא מציג חמיצות מאוזנת יותר והוא מאוד הרמוני.

לסיכום – מדובר ביציאה מוצלחת נוספת מבית היוצר של הרי גליל (אח הולם ליראון). אני חושב ששוה לקנות מספר בקבוקים ולתת להם לנוח מספר שנים, יש לי הרגשה שעוד נשמע על היין הזה. הוא יכול ללוות מנות מורכבות ומתובלות בצורה נפלאה.

2008 The Stump Jump White

יין אוסטרלי מבית darenberg. זהו בלנד לבן מענבי Riesling (55%) Sauvignon Blanc (17%) Marsanne (16%) Roussanne (12%).

בלנד קליל חביב ונעים אשר מציג אף אננס וטעמי אננס, אפרסק, עשבוניות ומנרליות.

Villa Sandi – Rosso

מדובר ביין מבעבע מתוצרת איטלקית, אשר נמכר בדרך היין (3 ב 100). זהו יין קליל שמתאים לשלוק של אחרה"צ. הוא דיי מתקתק כך שאם אתם חובבי ינות פירותים וקלילים, זהו אכן יין בשבילכם. גוון רובי בהיר וניחוח תות בולט. בפה תות ומעט אפרסק בשל.

3 חברים

מיכאל ראב – את מיכאל יצא לי להכיר לפני מספר חודשים בטעימה אופקית של בציר 2001 שנערכה באל בריו. מיכאל הוא אדם יקר אשר עושה עבודת קודש בתחום היין בישראל. פעם אחר פעם הוא פותח את מרתפו הפרטי בפני חובבי יין רבים, לטעימות של יינות נפלאים (חלקם נדירים). למי מכם שטרם השתתף באחת מהטעימות שמארגן מיכאל, אני ממליץ בחום. מעבר לחוויה הנהדרת שבטעמית יין רגילה, לטעימות אשר מארגן מיכאל, מצתרף לרוב גורם כלשהו מהיקב, אשר מוסיף דברי תוכן ומתבל את הטעימה בסיפורים מעניינים הנוגעים ליקב וליינות.

ליאור יוגב – את ליאור רובנו מכירים בתור – דברים ששותים. לטעמי ליאור הינו הבלוגר המוביל בארץ בתחום היין. תמיד כיף לקרוא את הפוסטים שלו, אשר מעבר לרשמי הטעימות המופרטים תמיד מכילים מידע נוסף חשוב ומעניין.

אנוכי – אוהב יין, ובלוגר מתחיל שתמיד נהנה לדבר, לכתוב ובעיקר לשתות יין.

אווירה טובה

שתי דילמות בהם נתקלים חובבי יין לעיתים קרובות מדי הן – האם לפתוח בקבוק יין טוב בידיעה שאין לך עם מי לשתות אותו, והאם לפתוח בקבוק יין טוב בחברת אנשים אשר לא בהכרח ידעו להעריך את טיבו. כאשר אנו מצליחים לארגן חברים נוספים, אשר לא רק אוהבים לשתות יין, אלא גם נהנים לדבר עליו – מה גדולה היא ההנאה. בנוסף לכך הפעם נפגשנו אצל מיכאל בתמרת, אשר נמצאת בעמק יזרעאל. משהו בצפון הופך הכל ליותר רגוע ומהנה בין אם זה הגוון הירוק אשר שולט בנוף לבין אם זה האוויר הנקי שכל כך כיף לנשום, כאן הכל יותר טעים ונעים.

האיטלקי והבציר

ביקור קצר אצלי בבלוג ותגיעו בקלות למסקנה שאני פטריוט, אני שותה בעיקר יינות ישראלים ומעודד אחרים לעשות אותו דבר, לא מפני שאני לא אוהב או מעריך יינות מארצות אחרות, אלא בעיקר מפני שאני חושב שרצוי וחשוב לעודד את תעשיית היין הישראלית, אשר מראה התמדה בשיפור האיכות והמגוון של היינות אשר מיוצרים פה.

לאחר שהבעתי את אמוני בתעשיה הישראלית, אני חייב לומר שיש לנו לאן לשאוף, ושליינות  ברמה כזו טרם הגענו בארצנו הקטנה. מדובר ביין מבציר 97 אשר לא רק שאינו מראה סמניי עייפות, הוא עוד עתיד להתבגר ולהתפתח בשנים הקרובות. יושבי השולחן העריכו כי יש לו עוד לפחות עשור.

את התענוג התחלנו עם יין מבעבע חביב מבית – Swartland מלווה בלחם, שמן זית וזיתים כבושים פרי עץ הזית של מיכאל.

Swartland Cuvée Brut

יופי של מבעבע חד וקיספי. האף מציג ניחוח חבושי, בפה מורגש עיקצוץ בולט בקצה הלשון אשר נמוג כשהיין נושם מעט. ליין טעמי תפוח ואגס.

Barolo Ginestra Vigna Casa Matè 1997

מדובר ביין מבית היוצר של ELIO GRASSO יקב איטלקי ממחוז פימונטה אשר ידוע בשני הכוכבים שלו – ברולו וברברסקו. בטרם אני אגש ליין עצמו כמה מילים על הבציר. בציר 1997 ידוע כבציר הכי מוצלח בקרב יינות איטליה ובמיוחד בקרב ענבי הנביולו אשר הבשילו מוקדם באותה שנה, דבר אשר אפשר בציר מוקדם ואיכותי אשר הוביל יצירת יינות ברולו וברברסקו בעלי איזון מצויין לצד גוף מלא ומורכב.

עכשיו לנושא המרכזי לשמו התכנסנו, היין – היין נמזג לכוס עם הרבה צפייה, סך הכל לא כל יום אנחנו טועמים ברולו מהבציר הכי מוצלח בתולדות איטליה (הבקבוק נפתח כשעתיים וחצי לפני שהתחלנו לשתות את היין). הטיה קלה של הכוס הצידה גילתה צבע אדום עמוק וקטיפתי המזכיר גלימת מלכים, עם גווני חום בולטים שמקנים מראה בוגר – ממש יפיפה. באף מתגלה ניחוח מעניין, שונה במעט מהפרי אליו אני מורגל ביינות ישראלים, אני לא יודע מה שאר חברי לטעימה הרגישו, אבל הניחוח הראשון שאני הרחתי ביין היה חרובים. את החרובים ליווה גם ניחוח קפה ומעט פרי אדום עדין. בשלב הזה היה ניתן להרגיש שעל אף שהבקבוק כבר פתוח כשעתיים וחצי, היין עדיין סגור מעט. בפה מתגלה יין עם גוף מלא ומורכב, חמיצות נדיבה אך מאוזנת, וטעמי קפה, שזיף וטיאנין נדיב. כבר עכשיו היה לנו ברור שהיין עתיד לספק לנו חוויה מעניינת כפי שניתן לצפות מברולו מבציר 97.

לצד היין, אשר ללא ספק היה המופע המרכזי, אכלנו סטיקים דקים (סינטה) אשר רכשנו מבעוד מועד אצל קצב חביב בתמרת (אטליז סמיר).

בהמשך הדרך, לאחר כשעה נוספת, החמיצות ביין עולה ומתגלים  טעמי שזיף לצד שוקולד עדין, וטיאנין אשר ממשיך בשלו ולא נמוג. רק לאחר כשלוש וחצי שעות היין נפתח לחלוטין והציג גוף מורכב, מרתק ומאוזן להפליא. אני דיי בטוח שהיו שם רבדים נוספים אשר אני, בתור טועם יין צעיר יחסית, לא גיליתי. אני יכול לומר בוודאות שמדובר ביין מורכב ומהנה שמספק חוויה נדירה.

כל שנותר לי הוא לאחל לעצמי ולכל מי שקורא את הפוסט הזה, שנזכה לעוד הרבה יינות מעניינים, טעימים ומיוחדים כמו זה. ושוב תודה למיכאל על ההזדמנות ולליאור על החברה – Cheers

לעוד רשמים קראו את הפוסט של ליאור

יין מבית היוצר של Giacosa Fratelli אשר נמצא בחבל Piamonte הצפוני שבאיטליה. הברולו הוא ללא ספק המלך הבלתי מעורער של האזור אשר בו גם שוכנים הברברסקו וכן יינות הברברה.

ליין גוון רובי, עם טעמי פרי בשל וחמיצות נעימה. היין מציג הרמוניה מצויינת הן באף והן בפה. ליין לצערי שתינו רק חצי בקבוק אשר נגמר מהר מאוד. כיאה ליינות ברולו, גם יין זה ירוויח מיישון נוסף, אם כי ניתן להנות ממנו גם עכשיו. מומלץ בליווי מנות מתובלות מאוד.