יין ואוכל מישראל

לאחרונה אני שומע חובבי יין רבים מתלוננים על העובדה שנמאס להם לשתות עוד קברנה/מרלו או עוד בלנד בורדולאזי, ושהם היו שמחים לנסות קצת זנים וסגנונות חדשים. שרון ואסף החליטו להרים את הכפפה ולכנס את הפורום לטעימה של זנים לא שגרתיים.

הקו המנחה של הטעימה היה שכל הזנים מותרים, למעט – קברנה סובניון, מרלו, קברנה פרנק, פטי ורדו, פינו נואר, שרדונה, וויוניה וסובניון בלאן. בנוסף החליטו, שרון ואסף, להפתיע אותנו עם תחרות נושאת פרס. מטרת התחרות הייתה לנסות ולזהות את הזן המדובר וארץ ייצור היין, כאשר כל זיהוי מקנה נקודה. מי שיזכה במירב הנקודות יזכה בבקבוק יין מפנק.

אחת הנקודות היפות בפורום הזה, הינה פתיחותם של שרון ואסף לביקורת, וישומה במפגשים הבאים. בהתאם לביקורת מהמפגש הקודם הוחלט שפרק הזמן אותו אנו קוצבים עבור טעימת יין צריך לגדול, וזאת ע"מ לאפשר מספיק זמן להתרשם מהיין ואפילו לתת לו קצת זמן להיפתח בכוס. בדיעבד אני יודע לומר כמה החלטה זו היתה חשובה וכמה היא תרמה, לפחות עבורי, לחווית הטעימה והיכולת שלי להתרשם מהיינות.

הטעימה כללה יין לבן אחד, חמישה אדומים ויין קינוח אחד.

סוסון ים ג'יימס 2008 (100 ש"ח)- ייז זה עשוי מענבי שנין בלאן, וזהו ככל הנראה השנין בלאן הזני היחיד בארץ. צבע קש בהיר עם אף שמציג ניחוח הדרים וקליה (אולי גם מעט גויאבה). בפה גוף בינוני עם טעמי אננס ומלון. החמיצות ביין הזה טובה אם כי עדינה מדיי לטעמי, בתור חובב סובניון בלאן קצת קשה לי עם היין הזה והוא חסר קצת מהמאפינים הקלילים והנעימים שאני אוהב ביין לבן.

ציון שלי: 87 (טוב +)

ציון הפורום: 87

(160 ש"ח) Cusumano Sàgana Nero D'Avola 2005 - יין זה מגיע אלינו מסיצילה והוא עשי מהזן הנפוץ באזור זה של איטליה – נרו ד'אבולה. יין בצבע בורדו עם אף בניחוח פטל, טבק, עשן ומעט קסיס. בפה פטל, שוקולד וטבק. לטעמי היין היה סגור לחלוטין, ומי שהמשיך להחזיק אותו בכוס זכה לראות אותו משתנה וחושף עוד ועוד רבדים ככול שחלף הזמן. בסיכומו של יום יין לא רע בכלל.

ציון שלי: 89 (מצוין -)

ציון הפורום: 88

(160 ש"ח) Turkey Flat Mourvèdre 2005 - יין זה מיוצר במחוז בארוסה שבאוסטרליה הרחוקה, כאשר הזן הינו מורבדר. יין בצבע אדום חום עם משקעים. באף ריח מלוח שממש הזכיר לי זייתים מרוקאים (ברוטב אדום). בפה מליחות מוזרה מעורבבת עם רימונים, שזיף ודומדמניות. היין הזה הוא ללא ספק ה – Funky Chicken של הטעימה. יין לא מאוזן ולא נעים לשתיה.

ציון שלי: 83 (סביר)

ציון הפורום: 85

(135 ש"ח) Fairview Pinotage 2004 - מדובר ביין דרום אפריקאי מזן פינוטאז בתוספת של מעט וויונייה. ליין הזה יש צבע דובדבן כהה. האף של היין הזה הזכיר לי את ניחוח אדי העשן אשר עולים מסטייק שזה עתה ירד מהאש. בפה שוקולד, פלפל, ריבתיות ומעט תסיסה. יין טעים.

ציון שלי: 91 (מצוין)

ציון הפורום: 89

(180 ש"ח) Casa Silva, Los Lingues gran reserva 2005 - מדובר ביין אשר התגלה כהפתעת הערב. היין מיוצר מענבי קרמנר ומוצאו בצ'ילה. גם ליין זה גוון דובדבן כהה. באף ליקר וקפה – קשה להבהיר במילים כמה האף של היין הזה נפלא ומשכר. בפה גוף מלא עם טאנינים חזקים וטעמי ריבה, קפה ותבלין. יין עם חמיצות פשוט מצויינת.

ציון שלי: 92 (מצוין +)

ציון הפורום: 92

(230 ש"ח) Pian Delle Vigne Brunello Di Montalcino 2004 - את היין הזה כבר טעמתי בעבר אצל מיכאל בתמרת (רשמי הטעימה), אך הפעם היין לא היה קרוב למה שטעמנו בעבר. זוהי דוגמה מצויינת למה שעובר על יין כאשר הוא מיושן ונפתח בהתאם לחלון השתיה שלו (היין הזה נפתח מוקדם מדיי). ליין צבע קטיפה עם שוליים חומים. באף פלפל, שזיף ותות. בפה גוף בינוני-מלא עם פטל ומרירות בסיומת. הגרסה הצעירה של היין מרשימה פחות ומרבית החברה טענו שהיא כלל לא מזכירה ברונלו.

ציון שלי: 87 (טוב +)

ציון הפורום: 88

(80 ש"ח) Moscatell Rotllan Torra - את היין הזה היה קל לזהות ובעיני הוא מזכיר מאוד את יין הקינוח של רמת הגולן. את ארץ המוצא ניחשתי בהתבסס על צורת הבקבוק הבלתי שגרתי, לא יודע להסביר מדוע, אך הצורה פשוט צעקה לי ספרד. יין בצבע נחושת שמזכיר משקאות כבדים יותר. באף מיפל ואלכוהול חזק. בפה צימוקים ופירות יבשים בכלל ואולי גם קצת מלון.

ציון שלי: 85 (סביר +)

ציון הפורום: 84

לסיכום היתה זו טעימה מרתקת שהראתה כמה עוד יש לנו ללמוד ולנסות. הרבה זנים, הרבה ארצות, הרבה יקבים והרבה ייננים. כל אחד יחודי שונה ומיוחד, כל אחד מציג זוית שונה או דומה. את התחרות ניצח ליאור (את רשמיו תוכלו לקרוא כאן). נהנתי מאוד ועכשיו נותר לצפות לטעימה הבאה אשר תהיה טעימת גראנאש זני.

אחת לשנה מתכנסת תעשית היין הישראלית, לארוע שבו נפגשים יקבים גדולים לצד יקבי בוטיק, יבואנים לצד בעלי מסעדות, בעלי חנויות יין לצד עיתונאים ומבקרי יין, אפילו חובבי יין מושבעים מתקבלים בברכה. במהלך יומים של תערוכה, מוצגות תוויות יין רבות לצד ציוד יין ואף דברי מזון אשר משתלבים היטב עם יין. בניצוחם של סטודיו בן עמי (ח"ח על הארגון המוצלח), זוכה כל מי שמחשיב את עצמו כאוהב יין, לראות, להכיר, לטעום, לחוות ובעיקר להנות מארוע אשר בו דבר אחד בטוח – אם ביקרת בו לבטח סימת עם חיוך גדול ולחיים סמוקות.

אז מה היה לנו בפועל…

אחד אדום ואחד לבן

על אף שטעמתי לא מעט יינות וזנים, שנים תפסו מקום חם בלי. אלו הם שני זנים אשר הייתי שמח לראות תופסים יותר תאוצה ומתפתחים. בתור צרכן הייתי רוצה מגוון רחב יותר של אפשרויות לבחור ממנו ולנסות אותו.

גראנאש – אותו זן ענבים אשר מתחרה לצד אחרים וטובים, על התואר "הזן הישראלי", מציג אכויות נפלאות, הן כיין זני והן בלנדים. למי מכם אשר מחפש משהוא אחר מאשר עוד קברנה/מרלו/סירה מכרם יחידני חדש, הגראנאש נותן איכות מצויינת וטעמים חדשים. הגראנאש מוכר גם כצלע הראשונה בבלנד המפורסם G.S.M אשר מהווה תחליף מעניין לבלנדים הבורדולזים.

טוראנטס – מדובר בזן ענבים לבנים אשר מקורו בארגנטינה. הזן הזה ידוע כזן אשר ניטע במקומות גבוהים ופורח בתנאי מזג האויר קרים במיוחד. היינות אשר מיוצרים מהזן הזה ארומטים ופירותיים, אך יש בהם גם משהו מעט אגרסיבי (באופן החיובי) שגורם להם להיות מעניינים בפה. בעיני זהו זן קלאסי לקייץ הישראלי, כאשר ניתן להנות ממנו לבד או בליווי אוכל. הזן הזה תופס תאוצה בעולם ומקבל ביקורות חיוביות.

בנוגע לטוראנטס ברצוני לציין יבואן קטן יחסית אשר מיבא יינות ארגנטינאים נפלאים ובניהם גם מותגי טוראנטס. היבואן עונה לשם Importer Wine ומיבא מספר תויות מארגנטינה. במהלך התערוכה טעמתי את Crios Torrontes אשר הציג אף פרחוני ופה פירותי (בעיקר פירות טרופים) לצד חמיצות מצויינת וסיומת ארוכה.

המרשים ביותר

בעיני הכרם העמידו, ללא כל תחרות, את העמדה המושקעת ביותר. עם כמות תוויות מרשימה מאוד המחולקת לאזורים וסוגים. יותר מכל יבואן אחר, בדוכן של הכרם הייתה גישה מצויינת אשר אפשרה להגיע ליינות מבלי להיות צריך להידחק. פרט נוסף אשר הגביר את חווית המבקר, הינו העובדה שלפני כל בקבוק היה דף פרטים אשר תאר את היין, ונתן לטעם קצת רקע נוסף על מה שבכוס.

הבחורה שמעבר לדלפק הייתה חביבה וחשוב מכך בקיאה בחומר. נראה כאילו הכרם עשו עבודת הכנה מצויינת וזה אכן השתלם – בעיקר לנו.

המלצות

הנה כמה יקבים/יינות אשר תפסו את תשומת ליבי. דבר אחד חשוב לציין – הפוסט הזה לא עוסק במחירי יין או בתמורה למחיר, ההמלצות שבו מתייחסות רק לרמת ההנאה שלי מהיין. לגבי שווה או לא שווה כל אחד יחליט בזמנו החופשי ובהתאם לכיסו.

יקב נעמן – בעמדה של היקב פגשתי זוג אנשים מקסימים עם ברק בעינים. משיחה קצרה עם רמי ובטינה נראה שמדובר בחברה אשר נהנים מכל רגע של עשית יין והבאתו לקהל. היקב מייצר יינות זניים מפטי ורדו (יין בועט ופרוע), קברנה סובניון, מרלו וקברנה פראנק. ולצידם בלנדים אשר נקראים על שם להקות רוק אגדיות. אם חשקה נפשכם באנשים שכיף לפגוש ולדבר איתם על יין – פה תמצאו אותם.

יקב יפתחאל – חייב לציין לחיוב את הפטיט סירה של היקב. טעמתי גם את היין אשר ללא ספק הוכתר כ"מוזר" של הארוע – סנג'וביזה 2009, או כפי שקרא לו היינן – סנג'יובזה בוז'ולה. סוג של משהו בין מיץ ענבים ליין עם תערובת של תבלינים לא מוגדרת.

שאטו גולן - אחד הביקורים המוצלחים ביותר בתערוכה, היה הביקור בדוכן של שאטו גולן, יחד עם שרון ואסף זכיתי לפגוש את אורי חץ אשר התגלה כאיש שיחה נחמד מאוד. אני ממליץ בכיף על גשם לבן, ללא ספק הלבן הטוב ביותר שטעמתי בתערוכה, הסירה שהיה מצויין והגשם אדום, אשר התחבא לו מתחת לשולחן, בלנד G.S.M פשוט מעולה. לסובניון בלאן שלהם, אותו אני טועם פעם שניה (הטעימה הקודמת), לא התחברתי.

הרי גליל – היקב אשר ידוע כזה שיינותיו נותנים תמורה מעולה למחיר, הציגו את הברברה 2007. הברברה 2006 של היקב, היה מבחנתי ההפתעה החיובית הגדולה של שנה שעברה. יין מזן לא נפוץ במחיר שווה לכל נפש אשר הציג איכות מצויינת והיה נהדר עם אוכל, חוזר אלינו השנה איכותי לא פחות, עם מעט פחות חמיצות אך עדיין בובה של יין.

שקד – אחד מיבואני היין הגדולי שיש לנו הציג מבחר גדול ומכובד של יינות.  זכורים לי לטובה מספר יינות ובניהם

Gaja 2006

Louis Jedot 2006 – פינו נואר קלאסי ומעודן

Gigondas של Perrin & Fils

הכרם – אם רוצים ללמוד מקצוענות הצגת יין מהי, הכרם זה המקום לבקר בו – פשוט תענוג. בדוכן של הכרם טעמתי מגוון רחב של יינות עולם ישן (איטליה/ספרד)ת כולם מצויינים ולטעמי כולם צריכים ללוות אוכל ע"מ להפיק מהם את המקסימום.

Plazzo della Torre 2005 – נוטה לצד המתוק יותר ומזכיר קצת את סגנון האמרונה.

Baron de Ona 2004 – ספרדי עם עץ בולט וגף טוב, יין שיושב חזק בפה.

Villa Antinori 2005 – יין קלאסי לפסטות מלוחות.

שני יינות אשר איני זוכר איכן טעמתי, אך עדיין שווים איזכור – Fattoria Dei Barbi 2003 ברונלו צעיר ונהדר שיש לו עוד מה להראות. The Potter Tscharke 2008 גראנאש פשוט מעולה.

עולם חדש

יין אחד אשר שווה איזכור בפני עצמו. כשמדברים על יין עולם חדש, יין בומבסטי, פירותי, פצצתי – לזה בדיוק מתכוונים. את היין הזה מיבאים צור סוכנות / הרצוג.

Covenant Cabernet Sauvignon 2007 – יין כשר תוצרת עמק הנאפה.

עוד על התערוכה תוכלו לקרוא באוכל טוב ויין טוב או ב – drinking

אחת לחודש אני לוקח פסק זמן ועולה לגיחה קצרה בתמרת. שם, בחסותו של מיכאל ראב, קבוצה של חובבי יין קופצים לביקור בחו"ל. כל חודש נבחר לו יעד חדש, עימו אנו זוכים לטעום מעט מפרי ידיהם של ייננים מוכשרים, ומשנות בציר מעולות.

לאחר ביקורינו הקודמים בברולו ובשטונאף דה פאף, הפעם נבחר יעד מכובד לא פחות – ברונלו האיטלקי (ובשמו המלא ברונלו דה מונטלצינו). יין הברונלו מגיע מכרמים באזור העיירה מונלצינו אשר שוכנת באזור קיאנטי המפורסם. באזור גידול זה שולט ביד רמה זן הסנג'יובזה, וברונלו אשר נחשב לכוכב האזור מיוצר מ – 100% סנג'יובזה. החל מ – 1980 קיבל יין הברונלו דירוג DOCG. תוכלו לקרוא על הטעימה גם בבלוג של ליאור

כהרגלנו, נפתחה הטעימה עם קאווה איכותית וטעימה אשר לבטח תכניס כל אחד לאווירה טובה. מיכאל אשר תמיד יודע לרגש אותנו, הוסיף טויסט לעלילה בתצורה של סופר טוסקן אחד וקיאנטי קלאסיקו אחד אשר הכניסו אותנו שלב אחד עמוק יותר לכיוון יינות הברונלו. לבסוף הגיעו 4 יינות ברונלו, אשר ללא ספק היו כוכבי הערב. גם הפעם ליוותה את הטעימה ארוחה נהדרת (מבטיח לתעד בפעם הבאה).

עכשיו ניגש לטעימה עצמה:

Vallformosa Chantal Brut Rose – זוהי הקאווה השניה שאני טועם מהייצרן הזה, בפעם הקודמת זה היה הברוט הרגיל שלהם. גם בפעם הקודמת וגם כעת מדובר בקאווה מצויינת שתענוג ללגום. עם 70% גרנאש 30% מנאסטרל יש לקאווה הזו צבע שנע בין דובדבן בהיר לאפרסק. האף פרחוני ונעים מאוד, בפה פרי אדום קליל, בעיקר תות, ומעט מעט אשכלית. יופי של דרך להתחיל.

עכשיו משנכנסנו לאוירה הגיע הזמן להתקדם לסופר טוסקן והקיאנטי קלאסיקו. סופר טוסקן נחשבים אותם יינות אשר אינם עומדים בקריטריונים של חוקי האזור, אך נועדו להתחרות בבלנדים הבורדולזים.

Castello Banfi Cum Laude 2005 – ליין הזה יש צבע שנע בין בורדו לסגול עם אף בניחוח פטל, שזיף ומעט תבלין. הפה מתחיל עם פרי מרוכז וטאנינים כמעט מתוקים, כאשר מורגשים דובדבן ושזיף מיובש עם חמיצות טובה. הסיומת בינונית עם חמיצות לא רעה בכלל, אך האף די קצר, קצר מדיי.

Castello di Brolio 1999 – את היין הזה לא כל כך הבנתי. ליאור טוען שאני פשוט לא כל כך מכיר את הסגנון של קיאנטי קלאסיקו (שזה די נכון) ושהין הזה מצויין. בפועל הרגשתי שאני טועם יין די אנמי הן באף והן בפה.

יין בצבע בורדו עם גוון חום. האף כמעט ולא קיים, סוג של פרי אדום מוחלש מאוד. בפה אוכמניות עם גוון מעט ירוק וטבק. גוף בינוני וטאנינים חלשים בסיומת.

ועכשיו למופע המרכזי שלמענו התכנסנו – 4 יינות ברונלו.

Col D'orcia 1998 – צבע בורדו חום. האף מציג פרי אדום ולצידו פלפל ואלי גם קצת קינמון (לגבי האחרון אני לא בטוח). בפה גוף בינוני מלא עם חמיצות פשוט מצויינת (בעיקר חמוציות) וטאנינים נעימים. בגל השני של הטעמים יש שילוב של טבק ושוקולד.

IL Poggione Reserva 1997 – זה בעיני יין כבר יותר מעניין ומורכב מכל אלו שקדמו לו. גם ליין זה צבע בורדו עם שולים חומים. ביין הזה כבר מצטרפים להם המשקעים. האף מציג דובדבן לצד ניחוחות עור וטבק עם עוצמה טובה שנמשכת. בפה פרי אדום מרוכז עם תסיסה עדינה מאוד. לאחר כמה דקות היין מתחיל להיפתח ומציג טעמי פטל, חמוציות וליקריץ (אולי גם מנטה). ליין גוף מלא וסיומת ארוכה. יופי של יין.

Castello Banfi 1997 – צבע אדום קטיפה עם גוון חום. האף מתחיל מסריח עם רמזים לאקליפטוס. בפה מורגש גוף מלא עם פרי מרוכז, סוג של שזיף הגובל בריבתיות, וטאנינים בינונים. הסיומת גם כן דיי ארוכה. בגל השני מציג האף דובדבן וקפה, והפה מציג שוקולד וטבק.

Pian Delle Vigne 1997 – הצבע זהה ליין הקודם, אדום קטיפה עם גוונים חומים. באף בעיקר ניחוח קפה ובפה גוף מלא המלווה בטאנין חזק מאוד עם טעמי קפה וחמיצות עדינה. פה כבר מדובר ביין שתופס את הפה וממלא אותו. בגל השני  האף נחשף לניחוח מנטה ושזיף לצד טעמי שזיף מיובש. יין נהדר.

לסיכום – מדובר באזור אשר מייצר יינות מענינים מאוד, ששוה לשים אליהם לב. אני יכול לומר שפחות התחברתי לסגנון הזה, לעומת הברולו והשאטונאף (האהוב עלי ביותר). אך שווה להתנסות בו מידי פעם בטעימות כגון זו.