יין ואוכל מישראל

האחות הקטנה של סומליה, כך החלטתי לקרוא לתערוכת ה – Israwinexpo, אשר נערכה השבוע בגני התערוכה בתל אביב.

תערוכה זו היתה קטנה יותר בכמות המותגים שהוצגו בה, אך היא היתה מושקעת יותר מבחינת העיצוב והתפאורה שבה. גם תחום האוכל היה נרחב יותר ואפשר היה להנות ממספר רב של משקי גבינות ומוצרים נוספים לצד היין.

הפעם לא הזדמן לי לבקר בתערוכה ביומה המקצועי, ולכן ביקרתי ביום חמישי בחסות יקב כרמל אשר חלק כרטיס כניסה לכל מי שענה נכונה על חידון המדיטראנו. את ביקורי בחרתי לפתוח עם יין שעליו שמעתי זמן מה – הרומן של סוסון ים. את היין הזה הגיש זאב ישירות מן החבית – חוויה נחמדה בפני עצמה.

ישנם יינות שלא ניתן להתבלבל לגביהם, שמא הם עולם חדש או ישן, זהו אחד מהם. באף עולה סירחון מהסוג הטוב ביותר, יין מרתק שיש לו מה לספר, גם לאחר 3 ימים בחבית שנפתחת כל מספר שניות, היין הזה מיוחד. בעיני זהו היין הישראלי הכי מעניין שטעמתי בתקופה האחרונה, ואני מתכוון לבחון אותו שוב לאחר הביקבוק.

לאחר מכן המשכתי לדוכן של אחד היקבים אשר זוכים להרבה ביקורת חיובית לאחרונה – טפרברג. ביקשתי מהבחורה שמעבר לדלפק לטעום את היין הכי מעניין שלהם, היא החליטה למזוג לי את המריאז' של היקב, בלנד בסגנון בורדו. אם אני צריך לבחור מילה אחת לתאר את היין הזה, אני בוחר ב"פרווה". לא הפירותיות ועוצמה של עולם חדש, לא היחודיות והעניין של עולם ישן. פשוט פרווה.

באנוטקה טעמתי איזה ריוחה נחמד מאוד, שזקוק למספר שנים ע"מ להתאזן סופית, אם כי חובבי הסגנון יוכלו להנות ממנו כבר עכשיו. בדרך היין טעמתי 2 יינות אוסטרלים, The Footbolt Shiraz ו OOMOO GSM, אשר בניגוד לאוסטרלים המיוחדים שטעמנו אצל מיכאל ראב, היו בסגנון אוסטרליה המוכרת והטובה. עולם חדש עם פרי פצצתי, אלכוהול מודגש, יופי של יינות לחוביבי הזאנר.

ביקב ציון פגשתי איש חביב עם כובע מעניין שמזג לי בלנד מיוחד של פטיט סירה ומרלו, יין לא שגרתי שעשוי טוב. יש לי הרגשה שזהו יקב ששוה התייחסות, טרם הזדמן לי להכיר אותם מספיק, אך אם טווח המחירים שלהם שפוי, הם יבקרו אצלנו בארוחת היין השבועית.

ליקב כרמל היה את העיצוב המודרני המעניין ביותר. פה בחרתי לטעום את הקברנה פרנק ממנו התאכזבתי לפני מספר חודשים. עכשיו אני יכול לומר שכנראה נפלתי על בקבוק לא תקין בפעם הקודמת והיין הזה נחמד מאוד.

ברקאנאטי טעמתי את הקברנה סובניון מהסדרה הבסיסית. זהו היין השני, מבין היינות עליהם אחרים הייננים החדשים, שאני טועם. בהחלט יין שעשוי טוב בהתחשב שמדובר בסדרה הבסיסית של היקב. מעניין לטעום את היינות מהסדרה הגבוה כאשר אלו יצאו לשוק.

ביקב ויתקין טעמתי את הבציר החדש של הפטיט סירה, שהוא בעיני אחד היינות הזניים היותר מוצלחים ומעניינים שיש לנו בארץ. יופי של יין מיופי של יקב.

הדוכן האחרון בו ביקרתי היה של יקב ווילהלמה. בדיוק שהגעתי לדוכן הסביר האיש שמעבר לדלפק שביקב ווילהלמה מתמחים ביישון יין בחביות עץ. מי שקורא את הבלוג שלי יודע שאני לא אדם מליטנטי ואני לא נוטה לצאת כנגד יקבים. אך הפעם תרשו לי לחלוק על האמירה הזו ולומר שלטעמי הדבר היחיד שבו מתמחה היקב הזה הינו הטבעת פרי טוב בעץ. כל מי שתהה מה הטעם של מיץ חביות יכול לנסות את היין – TIMELESS 1,243 days

לסיכום אני חייב לציין שהמארגנים עשו עבודה יפה ויחד עם היקבים אפשרו לנו להנות מעוד תערוכה מוצלחת. ח"ח נוסף מגיע ליקבי רמת הגולן אשר הביא מבחר של יינות מתיישנים והציגו עיצוב יפה.

לאחרונה אני שומע חובבי יין רבים מתלוננים על העובדה שנמאס להם לשתות עוד קברנה/מרלו או עוד בלנד בורדולאזי, ושהם היו שמחים לנסות קצת זנים וסגנונות חדשים. שרון ואסף החליטו להרים את הכפפה ולכנס את הפורום לטעימה של זנים לא שגרתיים.

הקו המנחה של הטעימה היה שכל הזנים מותרים, למעט – קברנה סובניון, מרלו, קברנה פרנק, פטי ורדו, פינו נואר, שרדונה, וויוניה וסובניון בלאן. בנוסף החליטו, שרון ואסף, להפתיע אותנו עם תחרות נושאת פרס. מטרת התחרות הייתה לנסות ולזהות את הזן המדובר וארץ ייצור היין, כאשר כל זיהוי מקנה נקודה. מי שיזכה במירב הנקודות יזכה בבקבוק יין מפנק.

אחת הנקודות היפות בפורום הזה, הינה פתיחותם של שרון ואסף לביקורת, וישומה במפגשים הבאים. בהתאם לביקורת מהמפגש הקודם הוחלט שפרק הזמן אותו אנו קוצבים עבור טעימת יין צריך לגדול, וזאת ע"מ לאפשר מספיק זמן להתרשם מהיין ואפילו לתת לו קצת זמן להיפתח בכוס. בדיעבד אני יודע לומר כמה החלטה זו היתה חשובה וכמה היא תרמה, לפחות עבורי, לחווית הטעימה והיכולת שלי להתרשם מהיינות.

הטעימה כללה יין לבן אחד, חמישה אדומים ויין קינוח אחד.

סוסון ים ג'יימס 2008 (100 ש"ח)- ייז זה עשוי מענבי שנין בלאן, וזהו ככל הנראה השנין בלאן הזני היחיד בארץ. צבע קש בהיר עם אף שמציג ניחוח הדרים וקליה (אולי גם מעט גויאבה). בפה גוף בינוני עם טעמי אננס ומלון. החמיצות ביין הזה טובה אם כי עדינה מדיי לטעמי, בתור חובב סובניון בלאן קצת קשה לי עם היין הזה והוא חסר קצת מהמאפינים הקלילים והנעימים שאני אוהב ביין לבן.

ציון שלי: 87 (טוב +)

ציון הפורום: 87

(160 ש"ח) Cusumano Sàgana Nero D'Avola 2005 - יין זה מגיע אלינו מסיצילה והוא עשי מהזן הנפוץ באזור זה של איטליה – נרו ד'אבולה. יין בצבע בורדו עם אף בניחוח פטל, טבק, עשן ומעט קסיס. בפה פטל, שוקולד וטבק. לטעמי היין היה סגור לחלוטין, ומי שהמשיך להחזיק אותו בכוס זכה לראות אותו משתנה וחושף עוד ועוד רבדים ככול שחלף הזמן. בסיכומו של יום יין לא רע בכלל.

ציון שלי: 89 (מצוין -)

ציון הפורום: 88

(160 ש"ח) Turkey Flat Mourvèdre 2005 - יין זה מיוצר במחוז בארוסה שבאוסטרליה הרחוקה, כאשר הזן הינו מורבדר. יין בצבע אדום חום עם משקעים. באף ריח מלוח שממש הזכיר לי זייתים מרוקאים (ברוטב אדום). בפה מליחות מוזרה מעורבבת עם רימונים, שזיף ודומדמניות. היין הזה הוא ללא ספק ה – Funky Chicken של הטעימה. יין לא מאוזן ולא נעים לשתיה.

ציון שלי: 83 (סביר)

ציון הפורום: 85

(135 ש"ח) Fairview Pinotage 2004 - מדובר ביין דרום אפריקאי מזן פינוטאז בתוספת של מעט וויונייה. ליין הזה יש צבע דובדבן כהה. האף של היין הזה הזכיר לי את ניחוח אדי העשן אשר עולים מסטייק שזה עתה ירד מהאש. בפה שוקולד, פלפל, ריבתיות ומעט תסיסה. יין טעים.

ציון שלי: 91 (מצוין)

ציון הפורום: 89

(180 ש"ח) Casa Silva, Los Lingues gran reserva 2005 - מדובר ביין אשר התגלה כהפתעת הערב. היין מיוצר מענבי קרמנר ומוצאו בצ'ילה. גם ליין זה גוון דובדבן כהה. באף ליקר וקפה – קשה להבהיר במילים כמה האף של היין הזה נפלא ומשכר. בפה גוף מלא עם טאנינים חזקים וטעמי ריבה, קפה ותבלין. יין עם חמיצות פשוט מצויינת.

ציון שלי: 92 (מצוין +)

ציון הפורום: 92

(230 ש"ח) Pian Delle Vigne Brunello Di Montalcino 2004 - את היין הזה כבר טעמתי בעבר אצל מיכאל בתמרת (רשמי הטעימה), אך הפעם היין לא היה קרוב למה שטעמנו בעבר. זוהי דוגמה מצויינת למה שעובר על יין כאשר הוא מיושן ונפתח בהתאם לחלון השתיה שלו (היין הזה נפתח מוקדם מדיי). ליין צבע קטיפה עם שוליים חומים. באף פלפל, שזיף ותות. בפה גוף בינוני-מלא עם פטל ומרירות בסיומת. הגרסה הצעירה של היין מרשימה פחות ומרבית החברה טענו שהיא כלל לא מזכירה ברונלו.

ציון שלי: 87 (טוב +)

ציון הפורום: 88

(80 ש"ח) Moscatell Rotllan Torra - את היין הזה היה קל לזהות ובעיני הוא מזכיר מאוד את יין הקינוח של רמת הגולן. את ארץ המוצא ניחשתי בהתבסס על צורת הבקבוק הבלתי שגרתי, לא יודע להסביר מדוע, אך הצורה פשוט צעקה לי ספרד. יין בצבע נחושת שמזכיר משקאות כבדים יותר. באף מיפל ואלכוהול חזק. בפה צימוקים ופירות יבשים בכלל ואולי גם קצת מלון.

ציון שלי: 85 (סביר +)

ציון הפורום: 84

לסיכום היתה זו טעימה מרתקת שהראתה כמה עוד יש לנו ללמוד ולנסות. הרבה זנים, הרבה ארצות, הרבה יקבים והרבה ייננים. כל אחד יחודי שונה ומיוחד, כל אחד מציג זוית שונה או דומה. את התחרות ניצח ליאור (את רשמיו תוכלו לקרוא כאן). נהנתי מאוד ועכשיו נותר לצפות לטעימה הבאה אשר תהיה טעימת גראנאש זני.

Freixenet Cordon Negro Brut – מדובר בבלנד של 3 זנים לבנים ספרדים – Macabeo (35%), Xarel-lo (25%) and Parellada (40%).

ליין צבע קש בהיר עם אף שמציג ניחוח של תפוח ירוק ואפרסק. בפה תסיסה בינונית וטעמי תפוח ופומלה. הסיומת של הקאווה הזו די ארוכה, יותר ארוכה ממה שציפיתי.

ציון: טוב

פויזנר מרלו 2006 - יין בצבע סגול יפיפה, מאוד נעים לעין. האף מציג עוצמה בינונית עם ניחוח אוכמניות, פטל ומעט קסיס בסיומת. בפה מתגלה גוף בינוני, טאנינים נדיבים וכן חמיצות טובה. הטעמים הבולטים הם פטל ושזיף, כאשר לאחר זמן מה מתגלה גם דובדבן. היין כרגע בנקודה טובה והוא מוכן לשתייה, לא הייתי מחכה איתו יותר מדיי זמן.

ציון: טוב

(65 ש"ח) Med.Red 2005 – באף עוצמה טובה עם ניחוח שזיף, פלפל, אקליפטוס ודובדבן. בפה גוף בינוני-מלא, טאנינים מוצקים וטעמי שזיף, דובדבן, שוקולד וקפה. סה"כ יופי של יין שעשוי טוב.

ציון: טוב +

רמת הגולן שרדונה כרם אורגני אודם 2007 (65 ש"ח)- צבע זהב יפיפה עם אף עשיר בניחוח אננס, קליה וחמאה. בפה הרבה חמאה, קליה מודגשת, לימוניות עדינה ואננס. ליין הזה גוף מלא וסיומת ארוכה. בהמשך כשהיין נפתח האף נחשף לאפרסק ובפה מורגשים משמש ותבלין. מדובר ביין צעיר ששווה ליישן לפחות שנתיים וניתן יהיה להנות ממנו לדעתי גם בעוד 5 שנים. בתור אחד ששונא עץ ביינות לבנים אני חייב לציין שהפעם הצליח לרמת הגולן, ובניגוד לקצרין שאני לא כל כך אוהב, זהו כבר יין כייפי.

ציון: מצויין +

(65 ש"ח) Perrin Reserve Cotes du Rhone Rouge 2007 – יין בצבע דובדבן כהה עם אף בניחוח דובדבן, פטל, מעט קליה ופלפל. בפה גוף בינוני עם טעמי דובדבן ופלפל עם חמיצות טעימה. הסיומת די קצרה והטאנינים חלשים. על אף שקוט דה רון הינו אזור היין האהוב עליי ביותר, הפעם התאכזבתי שכן מדובר ביין די שטוח ומשעמם.

ציון: טוב

(85 ש"ח) J. Calvet Sauternes Reserve Du Ciron 1998 – את שנת 2009 החלטנו לסיים עם יין קינוח מסוטרן, אותם יינות קינוח אשר מגיעים לרוב בחצאי בקבוק. ליין צבע ענבר כהה ואף ספירטי מאוד (גם כעבור 12 שעות בכוס האף היה ספירטי). בפה היין מתחיל עם טעמים שמזכירים ברנדי, אך לאחר כחצי שעה בכוס, מתחילים להתגלות טעמים נוספים. הטעמים הבולטים היו דבש, אשכולית ומרירות של קליפות הדרים אשר מופיעה בסיומת. ליין תחושה מאוד שמנונית בפה.

אולי זה הבקבוק, אולי זה הבציר ואולי זה אני. משהו ביין הזה היה מאוד לא מחובר ובקלות ניתן לומר שהוא לא סיפק את הסחורה.

ציון: סביר

ביום ראשון התארגנה קבוצה של בלוגרים ומנהלי פורומים (בינהם תום, ארנון ורותם) בחסות תפוז, לביקור היכרות בחנות Wine & M ore והמותג Enoteca. את המפגש ליוותה רותם (אשת יחסי ציבור של אנוטקה), והדריך אותו ניר גלדסטון (המנהל המקצועי של אנטקה).

מטרת המפגש היתה להכיר לנו קצת יותר לעומק את המותג (חברה) אשר נקרא אנוטקה, הן ע"י הסברים על החברה ומטרתה והן ע"י טעימת יינות מאזורים שונים בעולם. לאחר ששמעתי וטעמתי הנה לכם סיכום של המפגש.

Enoteca

מקור המילה אנוטקה הינו בשפה היוונית ומשמעותו המילולית הינה מקום לאיחסון יין. בפועל מדובר בחנות יין אזוריות אשר מטרתה לחשוף את קהל המבקרים בה ליינות האזור. חנויות אלו מוכרות גם בשם ספריות יין, שכן הן אמורות לאצור בתוכן ידע רב על יינות האזור.

חברת אנוטקה אשר קיימת כ – 6 שנים, התחילה את דרכה בחברת טמפו ולאחרונה נרכשה ע"י חינאווי ג'ורג' במטרה להרחיב את עיסוקיו מעבר לסיטונאות ולמעשה להפוך ליבואן ומשווק יינות ואלכוהול. חברת אנוטקה מיבאת יינות מאיטליה, צרפת, ספרד, ארה"ב, צילה, ארגנטינה וגרמניה. בנוסף ליבוא יינות הם המפיצים של מותג הבירה סן מיגל ושל יקב עמק האלה.

מילה טובה על ניר – ניר אשר נושא את התואר "המנהל המקצועי של אנוטקה" אכן הוכיח מקצועיות רבה. בנוסף לידע שלו בתחום היינות אשר מיבאת אנוטקה, הפגין ניר בקיאות גם בתחומי/אזורי יין שונים בעולם ובארץ, וידע לענות לכל שאלות הקהל. לשמחתי, כאשר נשאל ניר, בזמן טעימת היין הראשון, מהם הניחוחות אשר להם אפשר לצפות ביין הנטעם, ענה ניר שהוא אינו רוצה להטות את דעת הטועמים ושרצוי וכדאי שכל אחד יטעם את היין ויתרשם ממנו באופן עצמאי – תשובה מצויינת.

הטעימה

כהקדמה ציין ניר שברצונו לחשוף אותנו למספר יינות מיובאים, אשר מציגים איכות טובה, מהווים תמורה טובה למחיר וכן שמחירם נגיש יותר.

Hugel Sylvaner 2007 – סילוונר הינו זן ענבים לבן פחות מוכר אשר גדל בעיקר בצרפת וגרמניה. לאחרונה הותר לעשות שימוש בזן זה ליצירת הגרנד קרו של אלזס. ליין צבע קש עם גוונים ירוקים, כאשר האף מציג ניחוחות של אשכולית ותפוח ירוק. בפה מתגלה יין עם גוף בינוני וטעמי לימון ותפוח ירוק. החומציות ביין הזה גבוהה והסיומת שלו ארוכה ומשאירה תחושת חמיצות חזקה בצידי הלשון. את היין הזה לא הייתי שותה לבד אלא הייתי משדך אותו בעיקר לדגים.

ציון: טוב (75 ש"ח)

Solar Viejo 2005 -  בלנד של טמפרניו וגרנאש מאזור ריוחה אשר נושא את התואר קרינזה, שזו הרמה השניה מלמטה מבחינת יישון, לפחות שנתיים יישון ומתוכן לפחות 6 חודשים בחביות. בפועל היין הזה יושן שנה בחבית ושנה בבקבוק.

יין בצבע אדום קטיפה עם אף שמציג ניחוחות כבדים יותר ובניהם עץ, קליה, עשן ומעט פטריות. בפה גוף בינוני-מלא מעט שמנוני עם טאנינים בינונים וטעמי שזיף, פטל, חמוציות וכן פטריות. אחרי שעה היין נפתח עוד יותר והציג פירותיות גבוהה, טעם וניל ואפילו טעמים ריבתיים.

ציון: טוב + (75 ש"ח)

Louis Bernard Cotes du Rhone 2007 – יין בצבע דובדבן עם אף בניחוח פטל. האף מתחיל סגור מאוד ולוקח לו זמן רב להתחיל להפתח. בפה פרי עוצמתי עם טאנינים חלשים מאוד, הגוף בינוני ומציג טעמי חמוציות ופטל.

ציון: טוב (59 ש"ח)

Nipozzano Riserva 2005 -  יין בצבע דובדבן שחור עם ניחוח של טבק וריבת פירות יער. בפה מתגלה יין עם גוף בינוני-מלא, טאנינים חזקים וטעם פטל בולט. בשלב הזה היין סגור לחלוטין ומכיוון שלא היה לנו דקנטר אז הוא גם לא נפתח. אני הייתי ממתין איתו מספר שנים.

ציון: קצת פחות ממצוין (129)

Concha y Toro Marques de Casa Concha 2006 – קפיצה קטנה לצד השני של הגלובוס מגלה לנו יין צ'יליאני מעניין מאוד. צבעו בורדו אטום, ואף שמתחיל מסריח משהו. לאחר מספר דקות מתגלה ניחוח של פטל וטבק. מדובר ביין עם גוף מלא, טאנינים מעודנים ופרי מרוכז מאוד. הטעמים הבולטים הם פטל ושוקולד.

ציון: מצוין (85 ש"ח)

לסיכום – מקבץ יינות חביב במחירים לא רעים בכלל. כל הכבוד לתפוז על היוזמה ולאנוטקה על הארוח הנפלא.

אחת לשנה מתכנסת תעשית היין הישראלית, לארוע שבו נפגשים יקבים גדולים לצד יקבי בוטיק, יבואנים לצד בעלי מסעדות, בעלי חנויות יין לצד עיתונאים ומבקרי יין, אפילו חובבי יין מושבעים מתקבלים בברכה. במהלך יומים של תערוכה, מוצגות תוויות יין רבות לצד ציוד יין ואף דברי מזון אשר משתלבים היטב עם יין. בניצוחם של סטודיו בן עמי (ח"ח על הארגון המוצלח), זוכה כל מי שמחשיב את עצמו כאוהב יין, לראות, להכיר, לטעום, לחוות ובעיקר להנות מארוע אשר בו דבר אחד בטוח – אם ביקרת בו לבטח סימת עם חיוך גדול ולחיים סמוקות.

אז מה היה לנו בפועל…

אחד אדום ואחד לבן

על אף שטעמתי לא מעט יינות וזנים, שנים תפסו מקום חם בלי. אלו הם שני זנים אשר הייתי שמח לראות תופסים יותר תאוצה ומתפתחים. בתור צרכן הייתי רוצה מגוון רחב יותר של אפשרויות לבחור ממנו ולנסות אותו.

גראנאש – אותו זן ענבים אשר מתחרה לצד אחרים וטובים, על התואר "הזן הישראלי", מציג אכויות נפלאות, הן כיין זני והן בלנדים. למי מכם אשר מחפש משהוא אחר מאשר עוד קברנה/מרלו/סירה מכרם יחידני חדש, הגראנאש נותן איכות מצויינת וטעמים חדשים. הגראנאש מוכר גם כצלע הראשונה בבלנד המפורסם G.S.M אשר מהווה תחליף מעניין לבלנדים הבורדולזים.

טוראנטס – מדובר בזן ענבים לבנים אשר מקורו בארגנטינה. הזן הזה ידוע כזן אשר ניטע במקומות גבוהים ופורח בתנאי מזג האויר קרים במיוחד. היינות אשר מיוצרים מהזן הזה ארומטים ופירותיים, אך יש בהם גם משהו מעט אגרסיבי (באופן החיובי) שגורם להם להיות מעניינים בפה. בעיני זהו זן קלאסי לקייץ הישראלי, כאשר ניתן להנות ממנו לבד או בליווי אוכל. הזן הזה תופס תאוצה בעולם ומקבל ביקורות חיוביות.

בנוגע לטוראנטס ברצוני לציין יבואן קטן יחסית אשר מיבא יינות ארגנטינאים נפלאים ובניהם גם מותגי טוראנטס. היבואן עונה לשם Importer Wine ומיבא מספר תויות מארגנטינה. במהלך התערוכה טעמתי את Crios Torrontes אשר הציג אף פרחוני ופה פירותי (בעיקר פירות טרופים) לצד חמיצות מצויינת וסיומת ארוכה.

המרשים ביותר

בעיני הכרם העמידו, ללא כל תחרות, את העמדה המושקעת ביותר. עם כמות תוויות מרשימה מאוד המחולקת לאזורים וסוגים. יותר מכל יבואן אחר, בדוכן של הכרם הייתה גישה מצויינת אשר אפשרה להגיע ליינות מבלי להיות צריך להידחק. פרט נוסף אשר הגביר את חווית המבקר, הינו העובדה שלפני כל בקבוק היה דף פרטים אשר תאר את היין, ונתן לטעם קצת רקע נוסף על מה שבכוס.

הבחורה שמעבר לדלפק הייתה חביבה וחשוב מכך בקיאה בחומר. נראה כאילו הכרם עשו עבודת הכנה מצויינת וזה אכן השתלם – בעיקר לנו.

המלצות

הנה כמה יקבים/יינות אשר תפסו את תשומת ליבי. דבר אחד חשוב לציין – הפוסט הזה לא עוסק במחירי יין או בתמורה למחיר, ההמלצות שבו מתייחסות רק לרמת ההנאה שלי מהיין. לגבי שווה או לא שווה כל אחד יחליט בזמנו החופשי ובהתאם לכיסו.

יקב נעמן – בעמדה של היקב פגשתי זוג אנשים מקסימים עם ברק בעינים. משיחה קצרה עם רמי ובטינה נראה שמדובר בחברה אשר נהנים מכל רגע של עשית יין והבאתו לקהל. היקב מייצר יינות זניים מפטי ורדו (יין בועט ופרוע), קברנה סובניון, מרלו וקברנה פראנק. ולצידם בלנדים אשר נקראים על שם להקות רוק אגדיות. אם חשקה נפשכם באנשים שכיף לפגוש ולדבר איתם על יין – פה תמצאו אותם.

יקב יפתחאל – חייב לציין לחיוב את הפטיט סירה של היקב. טעמתי גם את היין אשר ללא ספק הוכתר כ"מוזר" של הארוע – סנג'וביזה 2009, או כפי שקרא לו היינן – סנג'יובזה בוז'ולה. סוג של משהו בין מיץ ענבים ליין עם תערובת של תבלינים לא מוגדרת.

שאטו גולן - אחד הביקורים המוצלחים ביותר בתערוכה, היה הביקור בדוכן של שאטו גולן, יחד עם שרון ואסף זכיתי לפגוש את אורי חץ אשר התגלה כאיש שיחה נחמד מאוד. אני ממליץ בכיף על גשם לבן, ללא ספק הלבן הטוב ביותר שטעמתי בתערוכה, הסירה שהיה מצויין והגשם אדום, אשר התחבא לו מתחת לשולחן, בלנד G.S.M פשוט מעולה. לסובניון בלאן שלהם, אותו אני טועם פעם שניה (הטעימה הקודמת), לא התחברתי.

הרי גליל – היקב אשר ידוע כזה שיינותיו נותנים תמורה מעולה למחיר, הציגו את הברברה 2007. הברברה 2006 של היקב, היה מבחנתי ההפתעה החיובית הגדולה של שנה שעברה. יין מזן לא נפוץ במחיר שווה לכל נפש אשר הציג איכות מצויינת והיה נהדר עם אוכל, חוזר אלינו השנה איכותי לא פחות, עם מעט פחות חמיצות אך עדיין בובה של יין.

שקד – אחד מיבואני היין הגדולי שיש לנו הציג מבחר גדול ומכובד של יינות.  זכורים לי לטובה מספר יינות ובניהם

Gaja 2006

Louis Jedot 2006 – פינו נואר קלאסי ומעודן

Gigondas של Perrin & Fils

הכרם – אם רוצים ללמוד מקצוענות הצגת יין מהי, הכרם זה המקום לבקר בו – פשוט תענוג. בדוכן של הכרם טעמתי מגוון רחב של יינות עולם ישן (איטליה/ספרד)ת כולם מצויינים ולטעמי כולם צריכים ללוות אוכל ע"מ להפיק מהם את המקסימום.

Plazzo della Torre 2005 – נוטה לצד המתוק יותר ומזכיר קצת את סגנון האמרונה.

Baron de Ona 2004 – ספרדי עם עץ בולט וגף טוב, יין שיושב חזק בפה.

Villa Antinori 2005 – יין קלאסי לפסטות מלוחות.

שני יינות אשר איני זוכר איכן טעמתי, אך עדיין שווים איזכור – Fattoria Dei Barbi 2003 ברונלו צעיר ונהדר שיש לו עוד מה להראות. The Potter Tscharke 2008 גראנאש פשוט מעולה.

עולם חדש

יין אחד אשר שווה איזכור בפני עצמו. כשמדברים על יין עולם חדש, יין בומבסטי, פירותי, פצצתי – לזה בדיוק מתכוונים. את היין הזה מיבאים צור סוכנות / הרצוג.

Covenant Cabernet Sauvignon 2007 – יין כשר תוצרת עמק הנאפה.

עוד על התערוכה תוכלו לקרוא באוכל טוב ויין טוב או ב – drinking

מדי פעם, כאשר אני הולך לטעימות יין, אני עורך מפגש מענין. לעיתים מדובר במפגש לא מוצלח, כאשר יין אשר  הצפייה ממנו גבוהה מתגלה כאכזבה מוחלטת. ולעיתים מדובר במפגש טוב, כאשר יין אשר ממנו לא ציפתי אף לא לחצי דבר, מתגלה כמענין מאוד.

כך שבוע שעבר ערכתי מפגש מענין (באופן החיובי) עם יין ספרדי, בטעימת סוף שבוע אשר נערכה בדרך היין. לא ברור עם במקרה נפלתי על בקבוק יוצא דופן אשר נשתמר בצורה טובה, או ביין שאכן מציג את אותה רמה באופן עקבי. בכל מקרה רכשתי בקבוק אחד ואני מתכוון לנסות אותו בקרוב.

השבוע בחרו דרך היין להציג יינות ספרדים, שלושה מקונדסה דה לגנזה ועוד אחד ממרקיז דה ויטוריה. המענין שבחבורה היה יין מספר 3. כאשר הגעתי לדוכן אחרי שסימתי לבחון את היין השני, מזגה לי המוכרת את היין השלישי לכוס וציינה כבדרך אגב את שמו של היין. לרגע היה נדמה לי שהמוכרת אמרה שמדובר ביין מבציר 98. בקשתי מהמוכרת לציין שוב את שמו של היין, והיא אכן חזרה ואמרה – רזרבה 98.

מבט חטוף על הבקבוק אכן אישר שמדובר ביין מבציר 98, ועוד בטעימת יום שישי של דרך היין – מפתיע. עובדה נוספת אשר תפסה את תשומת ליבי היה המחיר, אשר אינו גבוהה כלל – 76 שקלים (בזמן הטעימה, בדרך כלל 85). יין ספרדי בן 11 שנים בטעימה חינמית – בכזה עוד לא נתקלתי. הייתי בטוח שאני הולך ליפול פה וחזק, אך להפתעתי הרבה היין גילה חן רב והראה שאפשר גם אחרת, לא חייבים יקר, אפשר גם להתיישן, גם להיות זול, וגם טעים.

Reserva 1998 – צבע אדום קטיפה עם גוונים חומים כיאה ליין בגילו. באף שילוב מעניין של עור ופלפל, כאשר בפה גוף בינוני-מלא עם פרי נדיב שמורכב בעיקר מאוכמניות ומעט פטל. לצד הפרי היו טעמי פטריות (מהסוג הטוב) וכן שוקולד מריר.

סה"כ יופי של איזון ביין אשר ככל הנראה קצת אחרי שיאו, אך לחלוטין מציג טעמים וניחוחות מעניינים. בקרוב יפתח בקבוק נוסף בתנאים שיותר מתאימים לטעימה ראויה,  מבטיח לדווח.

אחת לחודש אני לוקח פסק זמן ועולה לגיחה קצרה בתמרת. שם, בחסותו של מיכאל ראב, קבוצה של חובבי יין קופצים לביקור בחו"ל. כל חודש נבחר לו יעד חדש, עימו אנו זוכים לטעום מעט מפרי ידיהם של ייננים מוכשרים, ומשנות בציר מעולות.

לאחר ביקורינו הקודמים בברולו ובשטונאף דה פאף, הפעם נבחר יעד מכובד לא פחות – ברונלו האיטלקי (ובשמו המלא ברונלו דה מונטלצינו). יין הברונלו מגיע מכרמים באזור העיירה מונלצינו אשר שוכנת באזור קיאנטי המפורסם. באזור גידול זה שולט ביד רמה זן הסנג'יובזה, וברונלו אשר נחשב לכוכב האזור מיוצר מ – 100% סנג'יובזה. החל מ – 1980 קיבל יין הברונלו דירוג DOCG. תוכלו לקרוא על הטעימה גם בבלוג של ליאור

כהרגלנו, נפתחה הטעימה עם קאווה איכותית וטעימה אשר לבטח תכניס כל אחד לאווירה טובה. מיכאל אשר תמיד יודע לרגש אותנו, הוסיף טויסט לעלילה בתצורה של סופר טוסקן אחד וקיאנטי קלאסיקו אחד אשר הכניסו אותנו שלב אחד עמוק יותר לכיוון יינות הברונלו. לבסוף הגיעו 4 יינות ברונלו, אשר ללא ספק היו כוכבי הערב. גם הפעם ליוותה את הטעימה ארוחה נהדרת (מבטיח לתעד בפעם הבאה).

עכשיו ניגש לטעימה עצמה:

Vallformosa Chantal Brut Rose – זוהי הקאווה השניה שאני טועם מהייצרן הזה, בפעם הקודמת זה היה הברוט הרגיל שלהם. גם בפעם הקודמת וגם כעת מדובר בקאווה מצויינת שתענוג ללגום. עם 70% גרנאש 30% מנאסטרל יש לקאווה הזו צבע שנע בין דובדבן בהיר לאפרסק. האף פרחוני ונעים מאוד, בפה פרי אדום קליל, בעיקר תות, ומעט מעט אשכלית. יופי של דרך להתחיל.

עכשיו משנכנסנו לאוירה הגיע הזמן להתקדם לסופר טוסקן והקיאנטי קלאסיקו. סופר טוסקן נחשבים אותם יינות אשר אינם עומדים בקריטריונים של חוקי האזור, אך נועדו להתחרות בבלנדים הבורדולזים.

Castello Banfi Cum Laude 2005 – ליין הזה יש צבע שנע בין בורדו לסגול עם אף בניחוח פטל, שזיף ומעט תבלין. הפה מתחיל עם פרי מרוכז וטאנינים כמעט מתוקים, כאשר מורגשים דובדבן ושזיף מיובש עם חמיצות טובה. הסיומת בינונית עם חמיצות לא רעה בכלל, אך האף די קצר, קצר מדיי.

Castello di Brolio 1999 – את היין הזה לא כל כך הבנתי. ליאור טוען שאני פשוט לא כל כך מכיר את הסגנון של קיאנטי קלאסיקו (שזה די נכון) ושהין הזה מצויין. בפועל הרגשתי שאני טועם יין די אנמי הן באף והן בפה.

יין בצבע בורדו עם גוון חום. האף כמעט ולא קיים, סוג של פרי אדום מוחלש מאוד. בפה אוכמניות עם גוון מעט ירוק וטבק. גוף בינוני וטאנינים חלשים בסיומת.

ועכשיו למופע המרכזי שלמענו התכנסנו – 4 יינות ברונלו.

Col D'orcia 1998 – צבע בורדו חום. האף מציג פרי אדום ולצידו פלפל ואלי גם קצת קינמון (לגבי האחרון אני לא בטוח). בפה גוף בינוני מלא עם חמיצות פשוט מצויינת (בעיקר חמוציות) וטאנינים נעימים. בגל השני של הטעמים יש שילוב של טבק ושוקולד.

IL Poggione Reserva 1997 – זה בעיני יין כבר יותר מעניין ומורכב מכל אלו שקדמו לו. גם ליין זה צבע בורדו עם שולים חומים. ביין הזה כבר מצטרפים להם המשקעים. האף מציג דובדבן לצד ניחוחות עור וטבק עם עוצמה טובה שנמשכת. בפה פרי אדום מרוכז עם תסיסה עדינה מאוד. לאחר כמה דקות היין מתחיל להיפתח ומציג טעמי פטל, חמוציות וליקריץ (אולי גם מנטה). ליין גוף מלא וסיומת ארוכה. יופי של יין.

Castello Banfi 1997 – צבע אדום קטיפה עם גוון חום. האף מתחיל מסריח עם רמזים לאקליפטוס. בפה מורגש גוף מלא עם פרי מרוכז, סוג של שזיף הגובל בריבתיות, וטאנינים בינונים. הסיומת גם כן דיי ארוכה. בגל השני מציג האף דובדבן וקפה, והפה מציג שוקולד וטבק.

Pian Delle Vigne 1997 – הצבע זהה ליין הקודם, אדום קטיפה עם גוונים חומים. באף בעיקר ניחוח קפה ובפה גוף מלא המלווה בטאנין חזק מאוד עם טעמי קפה וחמיצות עדינה. פה כבר מדובר ביין שתופס את הפה וממלא אותו. בגל השני  האף נחשף לניחוח מנטה ושזיף לצד טעמי שזיף מיובש. יין נהדר.

לסיכום – מדובר באזור אשר מייצר יינות מענינים מאוד, ששוה לשים אליהם לב. אני יכול לומר שפחות התחברתי לסגנון הזה, לעומת הברולו והשאטונאף (האהוב עלי ביותר). אך שווה להתנסות בו מידי פעם בטעימות כגון זו.

לא כל יום אני כתוב פוסט על מסעדה, כך שאם אני כבר כותב, כנראה שהמסעדה שווה בדיקה. ישנן מספר מסעדות טובות באזור המרכז, אך רק קומץ קטן של מסעדות משחקות ב – Level הזה.

בשגב כל פרט מוקפד, מהעיצוב של המקום, דרך חזות המלצרים ועד האסטטיקה והטעם הנפלאים של האוכל. הרעיון העיצובי שמאחורי המסעדה הוא גאוני בעיניי – בלב אזור התעשיה עמוס ההי טק של רעננה, מעוצבת לה המסעדה כרחוב תל אביבי מהנוסח היישן והטוב, כך שמהרגע בו חצית את הדלת, כאילו נכנסת לעולם אחר. מן הבלגאן של ההי טק לשקט והרוגע של הרחוב הקטן. מארחת חביבה הובילה אותנו למקום שהסתבר בדיעבד, כמקום המוצלח ביותר במסעדה – בקומה השניה צמוד למעקה, עם תצפית ישירה לאיזור הצילחות. שגב עושה שימוש בקונספט ה"מטבח הפתוח" אשר משדרג אותו ואת חווית הסועד בכמה רמות – שאפו.

מייד משהתיישבנו מזגה לנו מלצרית חביבה, מים (ממותקים) בטעם לואיזה ולמון גראס. סלסלת לחמים מהבילה בתוספת חמאה ואייולי שום הונחו לפנינו. מיותר לציין שהלחם אשר זה עתה יצא מבית האופה היה חם וטעים. בנוסף ללחמים היתה צלחת מלבנית המחולקת ל – 3 ריבועים המכילים גבישי מלח לבנים ושחורים וכן גרגירי צילי עדין, יופי של דרך להתחיל את הארוחה.

מבט קצר בתפריט גילה שישנו מגוון גדול של סוגי מנות, כולן נראות מפתות ביותר. לאחר התלבטות קלה החלטנו ללכת על שתי מנות ראשונות מתחום פירות הים, ולמנה עיקרית בחרנו מנת בשר ומנת דג. להמלצת המלצרית פתחתי את הארוחה עם קוקטיל אבטיחים קריר, נעים ומרענן, אשר הסתיים הרבה יותר מהר ממה שציפיתי. את העיקרית החלטתי ללוות בפאוסטינו 7 (בהמשך רשמיי מהיין הספרדי).

מנות ראשונות

"קלמרי טרי צלוי במחבת לוהטת מוגש על חציל בלאדי מהטבון סלט סלק טחינה וסחוג ירוק" – למי שאוהב קלמארי זוהי מנה נחמדה לפתוח איתה. שילוב עדין בין המליחות למרירות עם טאץ של חריף (מי שרגיש לחריף להיזהר מהממרח הסלק בתחתית הקערה).

"שרימפס טריים מוקפצים במחבת עם חמאת ערמונים וערמונים טריים מוגש עם מגוון עשיר של פטריות חמות מהטבון" – המנה המנצחת. זוהי ללא ספק המנה המוצלחת ביותר מבין המנות שטעמנו בארוחה הזו, שילוב מעולה של טעם, ניחוח ומרקם. הערמון הינו אחד הפירות בעלי יכולת ההשתלבות הטובה ביותר במנות מכל הסוגים. הניחוח של הערמון כאשר הוא קלוי, הטעם הנפלא כאשר הוא אפוי והמרקם הכל כך מיוחד שלו,  הופכים אותו למשדרג מנות מעולה. השילוב של שרימפס אשר עשוי בצורה מושלמת עם פטריות בשרניות – מצויין. הוספת ערמונים טריים וחמאת ערמונים אף משדרגת ויוצרת הרמוניה מדהימה בפה.

מילה לשף – הוספת מספר ערמונים, אשר נגמרו מהר מדיי, יכולה להיות נהדרת.

מנת ביינים

בין המנה הראשונה למנה העיקרית הגישה לנו המלצרית (על חשבון הבית) סורבה, אשר היה כל כך קפוא, שהוא גרם לאיבוד כל תחושה בפה. די מבאס שצריך לשבת ולהמתין עד שהתחושה בפה חוזרת. אם הסורבה היה מוגש בטמפרטורה בה הוא מסיס, זה היה נהדר.

מנות עיקריות

"פילה מוסר בטפנד זיתים מונח לצד כרישה ותפוחי אדמה אפויים בטבון בחמאת קארי ורוזמרין" – יופי של מנת דג פשוטה ועשויה במידה המושלמת – אין צורך להכביר במילים פשוט הנאה לאוהבי דג המוסר.

"פילה יען מסומן בגריל מונח על ריזוטו גינה עשיר מנגו וצמחי תבלין" – אין לי ספק שבדרך כלל מדובר במנה מצויינת, אך הפעם היא הייתה אכזבת היום. כשהזמננו את המנה מיהרה המלצרית לציין שהם ממליצים לקחת את הבשר במידת עשיה שבין MR ל M. אנחנו מצידנו אמרנו שברצוננו לקבל את המנה כפי שממליץ השף. המלצרית אישרה ואמרה שאם כך המנה תוגש במידת עשיה MR. כאשר הגיע המנה, חיתוך קצר בנתח היה מספיק ע"מ להבין שהבשר נעשה במידה אשר יותר קרובה ל MW מאשר ל MR. לזכותה של המלצרית ניתן לומר שהיא מייד הציעה להחליף את המנה, אך במסעדה כמו שגב ובשעת צהריים כאשר המקום מלא, משמעות החלפת המנה הינה זמן המתנה רב ובנוסף לאכול את המנות העיקריות בהפרש זמן לא קטן. לכן החלטנו לוותר על הצעת המלצרית ולהנות כמיטיב יכולתנו מהנתח. הריזוטו אשר ליווה את הנתח היה לא פחות ממעולה.

קינוח

"קרם ברולה במרק מנגו קר מוגש ליד סלט פירות מרענן וסורבה תפוז, גזר וג'ינג'ר" – במנה זה המליצה לנו המלצרית למזוג את מרק המנגו על הבורלה, וזה אכן נתן פן חדש ומעניין למנה הכל כך אהובה עלי. שילוב המתיקות של מרק המנגו והמרירות של הסוכר השרוף היה חביב.

היין – Faustino VII 2007

הפאוסטינו מגיע אלינו מאזור ריוחה שבספרד. ליין צבע אדום ארגמן יפיפה. באף ניחוח מרוכז מאוד של פטל ומעט דובדבן. בפה טיאנין עדין שמשתלב יפה עם פטל וחמיצות מאוזנת. בניגוד להרבה יינות ספרדיים היין הזה לא "הוטבע" בחבית ולכן הפרי בו מרוכז (אולי אפילו מרוכז מדיי) וחסר בו מעט העץ ע"מ לקבל את האיזון הרצוי.

לסיכום – מדובר במסעדה מצויינת עם עיצוב מרשים שירות מעולה ואוכל טעים. למי שטרם ביקר אני ממליץ, אני בוודאי אחזור לביקור נוסף.

עוד על המסעדה ב – Food n Wine